מהן הפרעות התנהגות בגיל ההתבגרות?

גיל ההתבגרות הוא גיל מעבר. הילד הקטן והתלוי בהוריו הופך בתהליך שנמשך כמה שנים, לאדם בוגר, עצמאי ואחראי למעשיו.

התהליך הזה דורש גם ויתור על מנגנוני תמיכה, הרגלים ומאפיינים נוספים של קשרים משפחתיים המאפיינים את תקופת הילדות.

כמו כן, נדרשת התגייסות של כוחות אומץ, וביטחון להתנסויות חדשות והתמודדויות של עולם המבוגרים. אחד הקשיים העיקריים בתקופה זו נובע מהתנועה וחוסר היציבות בתחושות הפנימיות, בדרישות החברתיות ובשינויים הפיזיולוגיים והקוגניטיביים שעוברים הנערים בתקופה זו.

עבור חלק מהמתבגרים, מדובר בהתמודדות קשה, ואצל חלקם מתבטאות הפרעות רגשיות בעלות אופי שונה. אחת מההפרעות הבולטות הן הפרעות התנהגות.

מהי הפרעת התנהגות?

הפרעת התנהגות היא הפרעה רגשית, אשר מתבטאת בסימפטומים הקשורים להתנהגות בעייתית, מזיקה ולא קונפורמיסטית. אנשי המקצוע מפרידים בין שני סוגים של הפרעות התנהגות (המאפיינות הן ילדים והן מתבגרים).

ההפרעה הקלה יותר נקראת הפרעת התנגדות (Oppositional defiant disorder). הסימפטומים הנראים של הפרעה זו הם וכחנות וסרבנות קיצוניים, עוינות והפרעה חוזרת לסביבה. הנערים מסרבים לשתף פעולה ולציית, בלי קשר למה שמבקשים מהם לעשות.

בדרך כלל הסרבנות בולטת בעיקר מול אנשים קרובים (הורים, מורים), בעוד שקיימת קונפורמיות ביחס לבני קבוצת השווים. יש לציין, שעל מנת להגדיר הפרעת התנהגות, הסרבנות וההתנגדות צריכים להיות קיצוניים, יותר ממה שצפוי בהתנהגותם הרגילה של מתבגרים.

ההתנגדות והפגיעה בסביבה אינם גורמים לנזק משמעותי ובלתי הפיך, אך גורמים למצוקה הן לסביבה, ובדרך כלל גם למתבגר עצמו, אשר מוצא עצמו בעמדה של "הילד הרע".

ההפרעה הקשה יותר נקראת הפרעת התנהגות (Conduct Disorder). ניתן להתייחס להפרעה זו כאל הקצנה והחרפה של הפרעת ההתנגדות, כאשר הפגיעה בסביבה משמעותית הרבה יותר.

התנהגותם של הנערים תוקפנית ואף עבריינית. הם עשויים לגרום נזק משמעותי לרכוש, לגנוב, לרמות ואף להיות אלימים כלפי בעלי חיים ובני אדם.

גם כאן, המצוקה הנגרמת לסביבה גדולה, אך במבט מעמיק ניתן לראות גם את המצוקה של המתבגר. (ניתן לציין, שהפרעת התנהגות יכולה במקרים מסויימים להפוך לחלק מהמבנה האישיותי של הנער, ובגיל 18 הוא עשוי להיות מאובחן כבעל הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית).

הגורמים להפרעת התנהגות בגיל ההתבגרות

כמו בכל הפרעה אחרת, אין סיבה אחת חד משמעית להתפתחות הפרעת התנהגות. ניתן למנות גורמים מולדים וסביבתיים שיכולים לחבור ליצירה של הפרעה מסוג זה, ודווקא בגיל ההתבגרות.

ראשית, ישנם ילדים שנולדים עם טמפרמנט קשה. הם תינוקות שקשה להרגיע אותם, קשה להם להתרגל למקומות חדשים. כשהם גדלים, התכונות הללו נשארות.

אצל רב התינוקות, ההתאמה של ההורים לצורכיהם, וההתאמה של הסביבה מפצים על המזג הקשה. כאשר אין התאמה של הסביבה לצרכים של הילד, הוא עשוי לפתח נטיות להפרעות התנהגות, משום שזוהי הדרך היחידה של להתמודד עם הקושי בהסתגלות לסביבה.

בנוסף, כאמור, גיל ההתבגרות הוא גיל בו ההתמודדות קשה. שינויים פיזיולוגיים והורמונאליים אשר מציבים את הנער בתקופה מאוד מבלבלת ועמוסה, הדרישות המשתנות מההורים, הצורך להרשים את קבוצת השווים על מנת להיות חלק ממנה, הצורך להתרחק ולהתנתק מההורים (חובה שלפעמים מגיעה מוקדם מידי עבור הילד, או ללא שצבר מספיק בטחון בתקופת הילדות ליכולתו להתמודד בעצמו) – כל אלה יכולים לגרום לקושי בהסתגלות שהפתרון אליו עשוי להיות בהתנהגות בעייתית ועבריינית.

טיפול בהפרעות התנהגות

הקושי בטיפול נובע מהעמדה המאשימה כלפי הנער. הוא מתנהג באופן בלתי נסבל, ויש רצון להעניש אותו, ולא לטפל בו.

כאשר מבינים שהתנהגותו של הילד נובעת ממצוקה כלשהי, ומעניקים לילד הזדמנות למצוא דרכי התמודדות אחרות, עם אוזן קשבת ותמיכה משפחתית וחברתית, הפרעות ההתנהגות עשויות לחלוף.

אולי יעניין אותך גם:

טיפול בתנועה לילדים ונוער: למי הוא מתאים? ואיך הטיפול מתנהל?

איך מתמודדים עם ילדים מתבגרים? הדרכת הורים

מתבגרות: הפלה בגיל צעיר – כל מה שחשוב לדעת על הפסקת הריון בגיל ההתבגרות