אופן השימוש בתרופות נוגדות דיכאון לילדים ומתבגרים

תרופות נוגדות דיכאון לילדים ומתבגריםהשימוש בתרופות נוגדות דיכאון הפך להיות נפוץ יותר ויותר, ואין זה בהכרח אומר טובות או הצלחות בטיפול בדיכאון. בעוד השימוש התרופתי צריך להיות סוג של פתרון קיצוני, או ממוקד בסיטואציות מסוימות, יותר ויותר מטופלים והורים מחפשים את התרופות על מנת להוביל לפתרון מידי, להשיב איזון או להקל על המצב.

עם זאת, נראה כי הטיפול התרופתי אינו תמיד האופציה האופטימלית, ובוודאי שלא כברירת מחדל.

מהן תרופות נוגדות דיכאון, כיצד הן באות לכדי שימוש, מה הסיכונים הכרוכים בשימוש בהן, מה התחליפים המוצעים בשוק, וכיצד הכי טוב לגשת לנושא הדיכאון בטיפול בילדים ומתבגרים – שאלות אלו ועוד הינן במיקוד מאמר זה.

מהו דיכאון ומהם הטיפולים במצב זה?

למרות השימוש הנפוץ במילה “דיכאון“, אשר מתייחס לעצבות כללית או חוסר מצב רוח, השימוש הקליני במושג דיכאון מתייחס לתופעה נפשית חמורה אשר כוללת לא רק עצבות כללית אלא גם: תחושות אשם, הפרעות שונות (שינה, תאבון, וכדומה), ירידה משמעותית במוטיבציה, אדישות, הערכה עצמית נמוכה, ואף נטיות או מחשבות אובדניות.

עם זאת, ההגדרה המדויקת של מצבי דיכאון אינה חד-משמעית והיא משתנה בין פרקטיקות שונות ומטפלים שונים. בהתאם לכך, ישנן גם גישות שונות בנוגע לטיפול בדיכאון, ואין הסכמה חד-משמעית בנוגע לכך. אחת הסיבות נעוצה בעובדה כי אין אנו יודעים מהם ההסברים הביולוגיים רפואיים אשר עומדים מאחורי תופעות הדיכאון.

לכן טיפול תרופתי בדיכאון אינו מוביל להחלמה מלאה, כי אם להקלה מסוימת בתסמיני הדיכאון על מנת לאפשר למטופל לעבור טיפול נפשי. דבר אשר לא בהכרח אפשרי במצבים הקיצוניים והחמורים יותר של דיכאון. חשוב להבין כי המשמעות של כך היא כי המסגרת הטיפולית העיקרית והראשית בדיכאון הינה טיפול נפשי – פסיכולוג למשל. זאת בעוד הטיפול התרופתי, לרוב תחת חסותו של פסיכיאטר, יהווה את הקרקע היציבה להתחלת הטיפול וההתמודדות בשלבים הקריטיים בהם אין אפשרות אחרת.

סוגי תרופות נוגדות דיכאון

מאחר ותופעות הלוואי של תרופות נוגדות דיכאון יכולות להיות לא נעימות, במיוחד בקרב ילדים בעלי רגישויות שונות, מומלץ להתאים את התרופה הטובה ביותר לטיפול על פי פרופיל גנטי. המשמעות של כך היא שנטילת תרופות נוגדות דיכאון לא אמורה להיות עניין של ברירת מחדל, או אופציה שרירותית – אלא תוצר של בדיקות רפואיות ואבחון צורך ממשי דווקא בפתרון זה.

קבוצת התרופות הנפוצה ביותר הינה SSRI, אשר כוללת חומרים שונים המשפיעים על קולטני הסרוטונין במערכת העצבים המרכזית. לאחר מכן, ישנן את קבוצת התרופות מסוג SNRI, אשר השימוש בהן יעשה במקרים אשר בהן תרופות מסוג SSRI אינן מועילות או כאשר ישנה רגישות מסוימת להן. ובסופו של דבר, אם שתי אלו לא יעזרו, ייתכן ותרופות מסוג MAOI יוכיחו עצמן יותר.

עם זאת, חשוב להבין כי לא תמיד טיפול תרופתי נמצא יעיל במקרי דיכאון. הסיבה לכך קשורה שוב בעובדה כי אין הסברים ברורים לתופעת הדיכאון ברמה הביולוגית, והתרופות נוגדות הדיכאון עושות פעולה יחסית כללית בהשפעתה. לכן, לעיתים, משלבים בין תרופות נוגדות דיכאון ותרופות אחרות אשר יכולות להפחית תסמינים ספציפיים כגון חרדה, מחשבות טורדניות, אובססיביות, וכדומה.

הבעייתיות בטיפול תרופתי נגד דיכאון בקרב בני נוער וילדים

אחד הוויכוחים הגדולים בעולם בריאות הנפש הוא הצורך והחשיבות של טיפול תרופתי בדיכאון בקרב בני נוער וילדים. כמובן שלא מדובר במקרים קיצוניים באופן מובחן, אלא דווקא באופן כללי. הסיבה לוויכוח זה נעוצה בפער העצום שבין קלות המחשבה בנוגע למתן טיפול תרופתי, לבין העובדה כי בני נוער וילדים נמצאים בגילאי מעבר והתפתחות, אשר בהם הגוף עצמו עובר שינויים מרחיקי לכת – עוד מבלי שניקח בחשבון את התהפוכות הנפשיות והחברתיות שהנערים עוברים.

שכן דיכאון יכול להיות תוצאה של בעיות חברתיות, לחצים שונים, התמודדויות קשות מהרגיל וכדומה – מצבים אשר בהם טיפול נפשי יכול להיות מועיל ביותר בפני עצמו. בנוסף, השפעת התרופות הפסיכיאטריות על גוף מתעצב ומתפתח יכולה להיות מפריעה להתפתחות מסיבות שונות. גם הטמעתן של תרופות – כפתרון – בקרב בני נוער וילדים יכולה להיות בעייתית בפני עצמה, ולפתח סוג של “פתרון ברירת מחדל” בעיני הנער, במקום התמודדות אישית עם מצבו, דבר אשר עלול להתקבע גם בגילאים מבוגרים יותר.

מחשבות וסכנת התאבדות הקשורים בדיכאון

קיים ויכוח כללי בתחום הרפואי גם בנוגע להשפעתן של תרופות נוגדות דיכאון על מחשבות דיכאוניות. מחקרים מראים כי לתרופות אלו אין השפעה ישירה, עם זאת ישנם מחקרים וגם ארגונים שונים הטוענים להפך – כי תרופות נוגדות דיכאון עלולות להוביל להתנהגות אלימה ואף ניסיונות התאבדות בקרב בני נוער וילדים. יש הגורסים כי תופעות אלו קשורות בהפסקת טיפול באופן לא מבוקר, פתאומי או בשל השפעות אחרות של הטיפול אשר אינן בביקורת.

כמו כן, יש הגורסים כי לא ברור עדיין מה היא ההשפעה המצטברת של שימוש ממושך בתרופות אלו בגוף. במיוחד לא בגילאים צעירים. הכוונה היא להשפעות התרופות נוגדות הדיכאון שנלקחות בגילאים צעירים על פני תקופות ממושכות, וכיצד הדבר משפיע על האדם הבוגר שנער זה יהיה, הבעיות הבריאותיות השונות, תופעות פסיכיאטריות שונות, וכדומה.

לסיכום, חשוב להבין כי טיפול תרופתי – מכל סוג שהוא – הינו התערבות ישירה בגוף ובמערכותיו השונות. לעיתים, ניתן להציע טיפול יעיל ובריא לסובלים מדיכאון, במיוחד בגילאים צעירים, ללא שימוש בטיפול התרופתי. ראוי לבחון חלופות נכונות, להתייעץ עם בעלי מקצוע, ולקחת בחשבון כי הטיפול התרופתי יכול לעזור אך עדיף לבחון חלופות תחילה, ולא למהר להשתמש אם המקרה אינו מחייב זאת.