ציטומגלווירוס (CMV) הוא זיהום נפוץ שיכול להשפיע על כל אדם. מבוגרים רבים סובלים מזיהום זה עד גיל ארבעים, אך רובם אינם מודעים לנוכחות הנגיף בגופם, שכן הוא אינו גורם לתסמינים. בקרב ילדים בריאים, הזיהום רציני לעתים רחוקות בלבד, וכל התסמינים אותם הוא מייצר נוטים להיות מתונים.
אך זיהום ציטומגלווירוס עלול להיות רציני בקרב תינוקות ואנשים עם מערכת חיסון מוחלשת עקב מחלה או תרופות, או עבור ילד שטרם נולד אם לאם יש את הנגיף.
אופן התפשטות ציטומגלווירוס
בקרב ילדים, הנגיף מתפשט במרכזי טיפול או בגני ילדים, שם הוא עובר בקלות דרך מגע עקיף, במיוחד צעצועים מזוהמים. כל ילד עם הזיהום המתפתח לראשונה, או שהזיהום נוכח בגופו במשך תקופה מסוימת, עשוי להעביר אותו לאחרים, גם אם אינו מפגין תסמינים.
תסמיני ציטומגלווירוס
תסמיני הזיהום משתנים בהתאם לגיל הילד ומספר הפעמים בהן הזיהום חזר. תינוקות שנדבקו ברחם אינם מפגינים תסמינים לנוכחות הזיהום לאחר הלידה. במקרים ספורים, מופיעים תסמינים בלידה, אשר עשויים לכלול לידה מוקדמת, גובה נמוך לגיל, צהבת, כבד וטחול מוגדלים, ראש קטן וקשיי האכלה.
תסמינים חמורים
למרות שדלקות בציטומגלווירוס המתרחשות בקרב ילדים לאחר תקופת הילדות אינן גורמות למחלה משמעותית, חלק מהילדים עלולים לפתח דלקת ריאות, דלקת כבד או פריחה.
לדוגמא, זיהומים חמורים טרם הלידה עלולים לגרום לבעיות התפתחותיות המשפיעות לכל החיים. מצד שני, זיהום בקרב בני נוער עשוי להימשך שבועיים עד שלושה שבועות בלבד, ולא לגרום לבעיות מתמשכות.
טיפול בציטומגלווירוס
לא קיים טיפול פרטני מומלץ לילדים בריאים עם הזיהום. בקרב תינוקות שעברו השתלות איברים, טופלו בסרטן או סובלים מהפרעות חיסון כגון איידס, הזיהום עלול להיות מסכן חיים. ילדים אלו עשויים להיות מטופלים עם תרופות תוך ורידיות (IV) אנטי ויראליות, בבית החולים.
תרופות אנטי ויראליות אוראליות עשויות לשמש גם בבית לאחר שהזיהום נמצא בשליטה ואינו מהווה עוד סיכון רציני. היות ותרופות אנטי ויראליות אלו עלולות להיות כרוכות בתופעות לוואי חמורות, רופאים משתמשים בהן בזהירות. בקרב ילדים שעברו השתלת מח עצם, תרופה אנטי ויראלית, הניתנת לווריד, עשויה להועיל בלחימה בזיהום ציטומגלווירוס.