המילה פיגור מתייחסת למצב בו התפתחותו של ילד בתחום או בתחומים מסויימים מפגרת, כלומר מתעכבת מעבר הטווח הגילאים הצפוי להתפתחותה של אותה יכולת.
המונח מתאר בעצם אנשים שהעיכוב אצלם הוא קבוע, ובדרך כלל הם לא משלימים את הפערים, ונותרים תמיד מאחור מבחינה התפתחותית.
בדרך כלל משתמשים במילה פיגור לתיאור של פיגור שכלי, כלומר עצירה של ההתפתחות הקוגניטיבית ברמה מסויימת, שאינה תואמת את העלייה בגיל של הילד.
כך אדם מפגר עשוי להיות מפותח קוגניטיבית עד רמה של ילד בן 5 או 8, למרות שהוא כבר בוגר. ההגדרה הפורמאלית של פיגור שכלי מתייחסת לאנשים שמנת המשכל שלהם (כפי שהיא נבדקת במבחני אינטליגנציה) היא מתחת ל-70 איי.קיו.
בנוסף, האדם מפגין קשיים בהסתגלות ובהתנהגות היומיומית, ונחוצה לו עזרה ותמיכה כדי להגיע לרמה כלשהי של תפקוד.
האתיולוגיה של פיגור אינה מלאה – יש בפיגור מרכיב גנטי, הוא קשור פעמים רבות למחלות ותסמונות שונות (כמו תסמונת דאון או תסמונת רט). במקרים אחרים, הפיגור נובע בעקבות מחלה או פגיעת ראש.
אך יש מקרים, בהם נראה כי אין כל פגיעה פיזיולוגית, ובכל זאת ניתן להבחין בפיגור. מקרים אלה נובעים בדרך כלל מגורמים הקשורים בסביבה, ונקראים "פיגור סביבתי".
גורמים סביבתיים בפיגור
ילדים נולדים עם מעט מאוד יכולת, והרבה מאוד פוטנציאל. הפוטנציאל הוא גם מוטורי, גם התנהגותי, גם רגשי וגם קוגניטיבי.
ילדים מתפתחים באופן די טבעי, ואין צורך ללמד אותם לשבת, לשמוח או לדבר – הם רוכשים את היכולות הללו מהסביבה תוך מימוש הפוטנציאל איתו נולדו.
אך כאשר ילד נולד לתוך סביבה שאינה מהווה מצע מספיק על מנת לממש את הפוטנציאל של הלמידה שלו, חלק מהיכולות יכולות להתעכב. במקרים מסויימים, מפוספס טווח הזמנים הקריטי לרכישת יכולת, כך שהילד לא יוכל לעולם להשלים את הפער, ונוצר פיגור שמקורו בסביבה.
מה הסביבה אמורה להציע?
כדי שהילד יוכל לממש את הפוטנציאל עליו להימצא בסביבה שיש בה מאפיינים מסויימים. לדוגמא, ילד שלא נחשף לשפה מדוברת לא ירכוש שפה, ולא ילמד לדבר.
ילד שנחשף לשפה שגויה, דלה מאוד ולא מפותחת, ילמד בעצמו לדבר באותה צורה (יש לציין שאין משמעות למקור החשיפה. ילדים להורים חירשים למשל, יכולים ללמוד לדבר כמו כל ילד אחר, אם הם נחשפים לשפה מדוברת ממקור אחר).
הורים שלא חושפים את ילדיהם למידע, לא נותנים מענה לסקרנותם הטבעית, לא מקראים ספרים, לא עונים על שאלות, מבודדים את הילד ללא גירויים מספיקים – כל אלה עשויים להיות הבסיס להתפתחותו של פיגור סביבתי.
כמה צריך לגרות את הילד?
חשוב לציין, שילדים לא זקוקים להצפה של גירויים, והם מתפתחים באופן תקין וטבעי גם כאשר הם נחשפים לכמות גירויים מוגבלת.
פיגור סביבתי מהווה איום כאשר מדובר במצבי חסך קיצוניים, כאשר הילד לא מקבל כמעט שום גירוי או חשיפה שיכולה לפתח את הפוטנציאל האינטלקטואלי והקוגניטיבי שלו.
טיפול בפיגור סביבתי
פיגור סביבתי הוא לפחות בחלקו אינו מולד (פעמים רבות פיגור סביבתי נלווה לפיגור פיזיולוגי, מכיוון שהסביבה מרגישה שאין טעם לפתח ילד שגם ככה הוא פגוע, ומונעת ממנו גירויים נוספים), אך למרות זאת, לא תמיד הנזק שנעשה על ידי הסביבה הוא הפיך.
חשוב מאוד לאבחן נכונה את מצבו של הילד, ולתת את הדעת על אופייה של הסביבה בה הוא גדל. בכל שלב, לשינוי של הסביבה מסביבת חסך לסביבה מעשירה, יכולה להיות השפעה חיובית על תפקודו ויכולותיו של הילד או הבוגר, גם אם לא מדובר ב"החלמה מהפיגור".
בהיבט זה, חשוב לציין את עצמת הטיפול באמנות המאפשר לילד להתמודד עם סביבתו באמצעות כלים יצירתיים, תקשורתיים וחיוביים יותר.
אולי יעניין אותך גם:
הכירו את התסמונת הנדירה שעלולה להופיע בילדכם – סמית׳ למלי אופיץ