עקמת בבני נוער

עקמת בבני נוערעקמת היא עיוות במבנה של עמוד השדרה, הבא לידי ביטוי בסטייה של החוליות מקו האמצע, כלומר מהציר האנכי-מרכזי. בדרך כלל העיקול בעמוד השדרה מתרחש בעמוד השדרה החזי-מותני, הנקרא בשפה המקצועית, Thoracolumbar.

עקמת מופיעה בשכיחות זהה בבנים ובבנות אך מקרים קשים יותר של עקמת, מופיעים בשכיחות גבוהה יותר בבנות.

בדרך כלל בני נוער הסובלים מעקמת מגיעים לבדיקת אבחון בשל א-סימטריה של הגו שזוהתה במקרה על ידי הורי החולה, החולה עצמו, בממצא אקראי בצילום חזה או בבדיקת סקר בבית הספר.

האם יש לטפל בכל מקרה של עקמת?

את דרגת החומרה של הבעיה, מעריכים באמצעות בדיקת רנטגן, המאפשרת לרופא לסווג את העקמת לפי שלוש דרגות חומרה, בהתאם לגודל הסטייה, הנמדדת במעלות. עקמת קלה באה לידי ביטוי בסטייה של עד 20 מעלות, עקמת בינונית מתבטאת בסטייה של 40-20 ואילו עקמת קשה היא עקמת שבה הסטייה גדולה מ-40 מעלות.

במקרים הקלים לא נהוג לטפל אם כי מומלץ לבצע מעקב אחרי המטופל. במקרים הקשים, בדגש על עקמת של יותר מ-50 מעלות, הטיפול המומלץ הוא ניתוח שבו מתקנים את העיוות. הניתוח מאפשר למנוע החמרה של העקמת לאורך השנים.

חשוב לציין כי עקמת קשה עשויה לגרום לבעיות שונות כמו בעיות בתפקוד הריאות ובעיות בתפקוד הלב על רקע הפגיעה בנפח ובמבנה בית החזה. בניתוח חושפים את החוליות באזור העקמת ומקבעים אותן בצורה ישרה באמצעות מוטות מתכת וברגים.

כיצד מטפלים בעקמת בינונית?

הטיפול המומלץ במקרים של עקמת בינונית (סטייה של בין 40-20 מעלות) כולל שימוש במחוך קיבוע רפואי. מדובר בטיפול שמרני הנחשב ליעיל ביותר. לפי הידוע לנו כיום, ישנו קשר בין מספר השעות שבהן נעשה שימוש במחוך מדי יום לבין סיכויי ההצלחה של הטיפול. כך לדוגמה במחקר שנערך ב-25 מרכזים רפואיים בצפון אמריקה בין 2013-2007, נמצא כי ביותר מ-90% מהמטופלים שהשתמשו במחוך יותר מ-18 שעות מדי יום, לא חלה החמרה בעקמת.

במחקר מקיף זה נמצא עוד כי בקרב 72% מבני הנוער שהשתמשו במחוך, העקמת לא החריפה לממדים המצדיקים ניתוח קיבוע. לעומת זאת בקרב קבוצת הביקורת, בקרב פחות מ-50% מהמשתתפים לא חלה הידרדרות שהובילה לצורך בניתוח. יש לציין כי נכון להיום אין עדויות מחקריות לכך שעיסוק בפעילות גופנית עשוי לגרום להחמרת העקמת או לתיקון של עקמת ובנוסף לא ידוע כי ניתן לטפל בעקמת באמצעות כירופרקטיקה.

ההשלכות החברתיות של עקמת בבני נוער

בדרך כלל השיח שנסוב סביב עקמת, נוגע בעיקר בבעיות הפיזיות, בסיבוכים הפוטנציאליים ובטיפולים הרפואיים. יחד עם זאת נראה כי ההשפעה של הבעיה על נפשם של הסובלים ממנה ועל מעמדם החברתי, משמעותית לא פחות מההשפעה של העקמת על גופם. ישנם אף מבוגרים הטוענים כי הצלקות הנפשיות שהם נושאים מתקופת ההתבגרות, עמוקות לא פחות מהצלקות שנותרו בגופם בעקבות הניתוח ומפריעות להם אף הרבה יותר.

בני נוער הסובלים מעקמת עשויים לסבול מניכור חברתי הן בשל היציבה הלקויה והן בשל השימוש באביזרי העזר הרפואיים. במחקרים שנערכו בתחום זה נמצא כי יותר ממחצית מבני הנוער הלוקים בעקמת סובלים מבעיות ביחסים החברתיים וכי יותר משליש הופכים לביישנים וסובלים מבידוד חברתי. מעבר לכך, כ-20% מבני הנוער הסובלים מעקמת, נוהגים להימנע מתקשורת עם בני כיתתם ובני גילם באופן כללי.

חוסר הנוחות והכאבים עשויים להוביל את המטופלים להימנעות מפעילויות חברתיות שונות כמו הופעות, טיולים או פעילויות ספורטיביות שונות. כפועל יוצא מכך, כ-40% מבני הנוער הסובלים מעקמת, מבלים פחות זמן בפעילויות מהנות בשעות הפנאי שלהם בהשוואה לבני גילם שלא סובלים מעקמת.

עיוות פיזי שמוביל לבעיות בדימוי הגוף

בני נוער הסובלים מעקמת מדווחים על תחושה של תסכול, בושה ודימוי גוף שלילי ביותר. בנוסף העקמת מגדילה את הסיכוי להתפתחות של בעיות רגשיות: כשליש מבני הנוער הלוקים בעקמת סובלים מתחושה של ריקנות, נערות עם עקמת נמצאות בסיכון גבוה ב-55% למחשבות אובדניות בהשוואה לבנות גילן שלא סובלות מעקמת וכן נמצאות בסיכון גבוה פי שלושה לצרוך אלכוהול.

כמו כן נמצא במחקרים שעסקו בנושא זה כי בנים הלוקים בעקמת, צורכים כ-94% יותר אלכוהול מבני גילם שלא לוקים בעקמת.

כיצד ניתן למזער את ההשפעה החברתית והרגשית של העקמת?

הורים לבני נוער עם עקמת, צריכים להכיר את ההשפעות החברתיות והרגשיות של הבעיה על ילדיהם ולספק להם את התמיכה שלה הם זקוקים. כמו כן מומלץ מאוד להימנע משימוש במילים כמו מחלה, עיוות או הפרעה ולהתמקד דווקא בחוזקות של המטופל.

חשוב לדעת כי במרכז הישראלי ליציבה ולעקמת, מפעילים שירות ייחודי של קבוצת תמיכה המיועדת לנערות עם עקמת. קבוצת התמיכה של המרכז מהווה מקום מפגש שבו יכולות המטופלות לרכוש כלים להתמודדות עם הבעיה והשלכותיה ולהפיג את תחושת הבדידות השכיחה בקרב אוכלוסייה זו.

מומלץ מאוד לשמור על אפיק תקשורת פתוח עם בני נוער הלוקים בעקמת, ליצור תחושת אמון ולהעביר את המסר לפיו הם יכולים לפנות אל ההורים וליהנות מקבלה מוחלטת, אמפתיה ותמיכה רגשית. כמו כן ההורים צריכים להיות מסוגלים לזהות סימנים של דיכאון או בעיות חברתיות ובהתאם לצורך, יכולים לפנות לטיפול פסיכולוגי המתאים לבני הנוער. בגדול מומלץ לשמור על כנות, אופטימיות ופתיחות ולהימנע מהבעת רחמים או צער, שעשויים רק להחמיר את המצב.