מבחן ציור דמות הוא טכניקת איור בעלת השלכה על התפתחות הילד, לזיהוי מצבים קוגניטיביים, בינאישיים או לצורך הערכת תפקוד פסיכולוגי.
מספר מבחני ציור דמות מבוצעים בעיקר לשם השגת מדד כישורים אינטלקטואליים או בדיקת ההתפתחות הקוגניטיבית. בבדיקות אלו, קיים שיקול של יכולת הילד להכניס תוכן לציור, אותו ניתן לפרש כדי לזהות מצבים בעייתיים בחייו ובשלבי התפתחותו.
בדיקות מסוימות משמשות להערכת התעללות בילד, ואחרות קשורות בפרשנות אישית באמצעות ציורים של אובייקטים, כגון עץ, בית או אנשים. מבחן ציור דמות משמש כחלק מהליך אבחוני סוגים פרטניים של ליקוי נפשי או בעיה נוירו פסיכולוגית, כגון תפקוד לקוי של מערכת העצבים המרכזית, או פיגור שכלי.
תוצאות מבחן ציור דמות
התוצאות גמישות ולא כל ילד משיג את אותן תוצאות, גם אם הוא מבצע את אותו מבחן. בנוסף, רופאים רבים בוחרים שלא להסתמך על מערכות הניקוד של המבחן, ומסתמכים אך ורק על שיפוט אינטואיטיבי שלהם לגבי פרשנות תוכן הדמות אותה צייר הילד.
לעיתים מוערכים מבחני ציור דמות בהתאם לדימוי העצמי של הילד, הנוטה לכלול את עצמו ברישומים. לדוגמא, בנות המודאגות מדימוי גוף, משקפות את חששותיהן בציוריהן. קרבנות של התעללות מינית עשויים להדגיש מאפיינים מיניים בציוריהם.
התעללות בילדים היא תחום נוסף המתפרש מתוך מבחני ציור דמות. בשנת 1994, פון האטון פיתח שיטת ניקוד המתמקדת במדדים של התעללות בילדים העשויים להיות נוכחים בציוריהם. גם ציור בני המשפחה עשוי לאותת על התעללות.
דיונים רבים עוסקים במהימנות ובתוקף הכולל של מבחני ציור דמות. לדוגמא, כשמשתמשים במערכות ניקוד מובנה, מבחנים אלו נמצאים כמדדים אמינים, במיוחד עבור התפתחות קוגניטיבית של ילדים. יחד עם זאת, בכל הנוגע למאפייני אישיות מסוימת, בעיות בדימוי עצמי או בעיות תפקוד ואישיות, מומחים רבים אינם תומכים במבחני ציור דמות.