PDD, או בעברית הפרעת התפתחות רחבת היקף, הוא הכינוי המקובל להפרעות שנמצאות על הרצף האוטיסטי.
פעם, היו אומרים "אוטיזם". היום ברור ש"אוטיזם" היא לא הפרעה ספציפית, אלא קשת של הפרעות בעלות מאפיינים דומים, עם עוצמות שונות של הסימפטומים, הופעות שונות והשפעות שונות על חיי היומיום של האדם ושל סביבתו.
התוספת NOS, מקורה במדריך הפסיכיאטרי האמריקאי DSM-IV. המדריך מקבץ את כל ההפרעות הנפשיות או ההתפתחויות המוכרות כיום לפסיכיאטריה, ונותן הנחיות מדוייקות וקריטריונים לאבחון של כל הפרעה.
אך למרות הניסיון להיות מדוייקים ככל האפשר, הפסיכיאטריה מכירה בכך שהפרעות נפשיות והתפתחותיות הן לא מדע מדוייק, והן מופעיות בצורה שונה אצל כל פרט.
כאשר ישנה התרשמות קלינית מכך שמצבו של אדם מחייב אבחנה, אך הוא אינו עונה למספיק קריטריונים הנדרשים לאבחנה, או שהסימטומים שלו אינם עומדים בסף הנדרש, ניתן לתת אבחנה בתוספת ראשי התיבות NOS- Not Otherwise Specified.
מכאן, שלמעשה PDD-NOS היא לא הפרעה אחת ספציפית, אלא מגוון רחב של הפרעות וליקויים, שהמשותף לכולם הם המאפיינים האוטיסטיים, וחוסר היכולת להגיע לאבחנה ברורה בתוך הקשת האוטיסטית.
סימפטומים של PDD-NOS
בניגוד למה שאפשר לחשוב, PDD-NOS אינה בהכרח הפרעה קלה יותר, והיא עשוייה לכלול השפעות של מאפיינים שונים של אוטיזם.
המאפיין הבולט ביותר של הפרעות התפתחותיות רחבות היקף, מאפיין הכרחי על מנת לחשוד שמדובר ב-PDD שאינו עונה על קריטריונים נוספים, היא ההפרעה בתקשורת.
ילדים עם PDD מתקשים בתקשורת במגוון של צורות. חלקם אינם רוכשים שפה, וחלקם רוכשים אותה בצורה חלקית. הילדים מתקשים בהבנה של תקשורת לא מילולית, מתקשים לייצר קשרים חברתיים וללמוד נורמות חברתיות.
בנוסף לקשיים השפתיים, ילדים עם PDD סובלים מקושי בהבעה של רצונות, תחושות ורגשות. הם גם מתקשים להבין דברים אלה אצל אנשים אחרים.
עוצמת הליקוי השפתי, התקשורתי וההבעתי יכולה להשתנות מילד לילד, ולפגוע בחיי היום יום שלו ברמות שונות. לקוי כזה יאפשר מתן אבחנה PDD, אך לא בהכרח יאפשר אבחנה חד משמעית, הדורשת קיומם של סימפטומים נוספים.
או-אז תנתן אבחנה PDD-NOS. עם זאת, גם אבחנה זו יכולה להכיל סימפטומים אופייניים נוספים כגון התנהגות סטריאוטיפית (חזרה על פעולה חסרת מטרה, מוטורית או קולית), צורך עז בשגרה, ורגישות למגע.
אבחון הפרעת התפתחות רחבת היקף
אבחון של אוטיזם באופן כללי נעשה בעיקר מתוך התרשמות קלינית בנוגע להתפתחות יכולות התקשורת של הילד. בשלבים מאוחרים יותר נעזרים בשאלונים קליניים המופנים לגורמים מטפלים (הורים, רופא ילדים, גננות), שעוזרים בביצוע האבחנה.
עם זאת, אבחון של PDD-NOS בדרך כלל מתרחש בשלבי הילדות המאוחרים יחסית, וזאת משום שהילד אינו מציג תמונה "קלאסית" של אוטיזם, וקשה יותר להבין מה מקשה עליו.
ככל שהסימפטומים רבים יותר ועמוקים יותר, גם אם אינם מגיעים לרף הנדרש, קל יותר לאבחן את המצב.
טיפול ב-PDD-NOS
חשוב מאוד להבין, שבעצם כל PDD הוא "לא ספציפי", וההתייחסות הטיפולית צריכה להיות לכל ילד וילד בהתאם לסימפטומים האופיינים לו, לקשיים שלו, ולצרכים האינדווידואליים שלו.
טיפול בילדים על הרצף האוטיסטי כולל התאמה של מסגרת חינוכית מיוחדת, תמיכה בהתאם לרמה השכלית, עיצוב התנהגות, קלינאות תקשורת וריפוי בעיסוק.
הטיפול הוא רב מערכתי, כולל מגוון של טיפולים ומטפלים, ובאמצעותו, למרות שאי אפשר "להחלים" מאוטיזם, הילדים יכולים להגיע לרמת תפקוד טובה יותר, ואיכות חיים גבוהה יותר. ילדים המאובחנים בסופו של דבר כ-PDD-NOS מגיעים פעמים רבות לטיפול באיחור ניכר.
חשוב מאוד לטפל גם במשבר הרגשי שעלול לאפיין את סביבתם עם האבחון, ולאפשר מסגרת תומכת ככל האפשר.