מהי DCD – הפרעת קואורדינציה התפתחותית?

DCD- הפרעת קואורדינציה התפתחותיתקואורדינציה היא הכישור שמאפשר לנו לתאם בין פעולות שונות של הגוף. הגוף שלנו מורכב משרירים רבים, קטנים וגדולים, עצמות ומפרקים, ומערכות נוספות.

כדי לבצע פעולות רבות, יש צורך בתיאום בין מערכות השלד, השריר, הנשימה, והחושים. מדהים לחשוב כמה שרירים צריכים לפעול בתיאום מושלם על מנת שנוכל ללכת, לקפוץ, לכתוב או לשלוח SMS.

כ-5% מהילדים סובלים מבעיה התפתחותית הדומה במאפייניה ללקויות למידה, ונקראת DCD – הפרעת קואורדינציה התפתחותית (Developmental Co-ordination Disorder).

סימפטומים של DCD

הפרעת קואורדינציה מתבטאת במגוון של קשיים בפעולות יומיומיות פשוטות הדורשות תיאום בין מערכות הגוף השונות. ילדים ללא קואורדינציה טובה מתקשים להתלבש לבד, לצחצח שיניים, לבצע פעולות של מוטוריקה עדינה כמו קשירת שרוכים או סגירת כפתור.

במקרים חמורים, הילדים עשויים להתקשות גם במוטוריקה גסה ובסיסית – הם מתקשים לרוץ וללכת, נתקלים בחפצים, מרבים ליפול, ונראים מסורבלים באופן כללי. בבית הספר תתבטא הלקות בקושי בכתיבה – הכתיבה איטית מאוד והאותיות מעוותות.

הפרעה בהתפתחות הקואורדינציה מלווה את הילד גם לבגרותו, והוא ממשיך להיתקל בקשיים נוספים – בנהיגה ובפעולות אחרות הדורשות תיאום מוטורי.

אבחון DCD

אבחון של הפרעת קואורדינציה מתבצע באמצעות מבחן שנקרא A.B.C Movement, שמתקיים אצל מרפא בעיסוק. במהלך המבחן, הילד נדרש לבצע פעולות שונות הדורשות הפעלה של כל הגוף. נבחנות פעולות של מוטוריקה גסה (כל הגוף) ועדינה (הפעלת האצבעות באופן מדוייק), ופעולות הדורשות שיווי משקל.

מעניין לציין, שאבחון DCD נעשה בקלות ובגיל צעיר יותר אצל בנים מאשר אצל בנות. נראה שעובדה זו נובעת מכך שמבנות מצפים לפחות תנועתיות, ואילו כאשר בנים לא מטפסים ומשתוללים כמו בני גילם, נדלקת מהר יותר נורה אדומה.

גורמים ל-DCD

האיתיולוגיה של DCD דומה לזו של לקויות למידה אחרות, וניתן גם לראות קומורבידיות (חולי משותף, כלומר ילדים שסובלים גם מהפרעת קואורדינציה התפתחותית וגם מלקויות למידה נוספות). המקור ללקות הוא במערכת העצבים המרכזית (המוח), ובאופן ספציפי יותר- באיזור שנקרא צרבלום (או המוח הקטן).

השלכות של DCD

ילדים ומבוגרים הסובלים מבעיית קואורדינציה עשויים להיתקל בבעיות רבות במהלך חייהם. בבית הספר, הילדים מתקשים לרכוש מיומנויות של כתיבה, וקושי בסיסי זה עשוי לפגוע בכל הישגיהם במהלך השנים.

ילדים רבים נמנעים מפעילויות שונות, או כי אינם מצליחים לבצע אותם, או מכיוון שהם חוששים מלעגם של ילדים אחרים שמבחינים בקלות בסרבול ובקושי הנובע מהליקוי בקואורדינציה.

מחקרים מצאו קשר בין הפרעת קואורדינציה לבין השמנת יתר, כנראה בגלל שהילדים נעים מעט, וגם נוטים לפצות עצמם באכילה מופרזת.

טיפול ב-DCD

להפרעת קואורדינציה אין ריפוי מלא, אך ניתן בהחלט לעזור לילדים הסובלים ממנה. באמצעות ריפוי בעיסוק אינטנסיבי וארוך טווח, ניתן ללמד את הילד מיומנויות וטכניקות על מנת להשיג את התנועתיות והתיאום הרצויים למרות העדר קואורדינציה.

בדרך כלל העבודה של המרפא בעיסוק מתמקדת באימון ורכישת יכולות במיומנויות יומיומיות, הנדרשות לילד למען תפקוד סביר ועצמאי.

בנוסף על הטיפול, מומלץ מאוד לחשוב על התאמות היכולות להועיל לילד בתפקודו היומיומי. לדוגמא, אפשר להימנע מרכישת נעלים בעלות שרוכים, ולהסתפק בסקוץ' אותו קל יותר לילד לפתוח ולסגור.

אפשר לבחון האם הקלדה במחשב קלה יותר מאשר כתיבה (לא בהכרח). ניתן לעזור לילד בהתארגנות על ידי הנחת הבגדים באופן מסודר. אפשר להושיב את הילד בקדמת הכיתה, על מנת שלא יתקע בשולחנות וכסאות כאשר הוא מנסה להגיע למושבו בקצה הכיתה וכן הלאה.

על ההורים ועל הצוות החינוכי לחשוב באופן יצירתי, לאתר את הפעולות הבעייתיות עבור הילד הספציפי, והציע פתרונות והקלות.