אולי תרדו ממני" "עזבו אותי לנפשי" "צאו לי מהווריד" "אל תתערבו- אני לא ילד.. אלה החיים שלי "... "תפסיקו לקרצץ לי" ועוד ביטויים שכאלו נשמעים לא אחת בבתים ובשיח טיפולי בין מתבגרים להוריהם.
כמעט כל הורה למתבגר מוצא עצמו עסוק בשאלה מה תפקידו ליד או אל מול בנו או בתו, מה המרחק בו אמקם עצמי ממנו, עד כמה להתערב או לא. הורים רבים תוהים מהו מקומם על יד בנם/ בתם המתבגר, שמנסה לשדר להם מסר "שתפקידם כהורים תם" "שינוחו" "שייצאו לפנסיה" או "שימצאו להם קורבנות אחרים..." ואולי הם מוצאים עצמם עסוקים בשאלה העמוקה יותר מי הם עצמם, בגילם (שנתפס כמופלג על ידי ילדיהם) ומי הם צריכים להיות לידו, הורה?, משרת? חבר?.
"בנקודות מפגש" קונפליקט אלו -בין ההורה לילדו נקודות שלעיתים אני מכנה אותן "נקודות משגש" מלשון משגה, עשויה להתרחש דרמה "פיצוצית" שבה נסדקת הלכידות המשפחתית, ולא פעם נשברת הסמכות ההורית היסודית, ועלול גם להתפתח תהליך המביא לנתק שורשי ולשבר בסמכות.
בטיפול המשפחתי אנו מוצאים לא אחת, מצבי שבירה, קרע עד לחוסר אונים הורי ומצב שבו חלק מהמתבגרים אף עוזבים את הבית אם בפועל, או ב"עזיבה פנימית". "עזיבה פנימית" היא מצב בו מישהו נמצא במצב של "נמצא ואיננו": פיזית נוכח במקום אך נפשית רגשית כאילו אינו שם. פיזית אתה מוצא מתבגר/ת שנמצא במרכז הבית, נהנה מכל שירותי הבית עד חמשה כוכבים, אך בו זמנית למעשה פיתח לו "מרחב סגור של היעדרות". "ממ"ד"= מרחב מוגן בלתי חדיר שהתקשורת אליו וממנו מינימליסטית ולעיתים הוא גם מתבצר פיזית בחדרו ב"התנתקות" תוך שמירת על מחוברות אלקטרונית לאינטרנט לכל העולם ובני דודו.
כיצד השבירה הזו יכולה להתרחש ודווקא ב"משפחות טובות"? משפחות שיש להן מסורת של חינוך ערכי ו"סמכותיות" כביכול? משפחות ששמות גבולות, לא מוותרות "לפי הספרים" והסטריאוטיפים (לדעתי) של פעם?
במכון טבעון פועל מודל בן למעלה מ-10 שנים שמגדיר באופן ייחודי את המושג סמכות והתהליך של בניית סמכות בבית. "מודל הסמכות השלמה" (MASTERING) מהווה תפיסה כוללת ונותן כלי התערבות ייחודים מובנים לכל- הנגזרים מהתפיסה. הוא בשום פנים ואופן לא מהווה כלי קסם ל"הכנעת המתבגר" או לפעולה מניפולטיבית- של אילוף ויצירת "התנהגות טובה" לבדה, שכן התנהגות טובה אינה מעידה על המתרחש ומורגש בתוך תוכו של הנער/ה ואינה מעידה על מה שיקרה בטווח הרחוק יותר עמו. עדיין גישות שונות בארץ מדברות על השגת הישגים מידיים, "כיבושים התנהגותיים" שבהם ההורים "מראים למתבגר מי בעל הבית" "שוברים אותו ובונים מחדש משמעת" כמו בטירונות של פעם. יש כאן געגוע לסמכות של פעם, לסדר ההירארכי הברור שהיה פעם אך איננו עוד בעידן הנוכחי- בו המתבגר פועל על פי מרות הוריו. המודל מדבר על "ארבעת אשכולות הסמכות"- מימדים הכרחיים, צרכי יסוד, המיוצגים בעזרת סמלים- שרק החיבור שלהם בונה את התהליך הפנימי שמביא לבסוף לקבלה ולהפנמה של "סמכות שלמה". סמכות שלמה מכוונת לאדם שלם, על פי התפיסה ההומניסטית וההבנה ההוליסטית של חיינו.
כל אשכול הוא עולם ומלואו ושפה שיש להתמחות בה, כאשר חוסר באחד מהאשכולות מביא לבעיה ואף לפתולוגיה עד לשבירה במארג הסמכות והתפקוד הביתי.
בתקציר נמרץ אלו הן ארבע האשכולות, סמל המודל מופיע בראש המאמר:
הלב- להרגיש ביחד מסמל את הקרבה, החלק התומך משקף, מרגיש, שיוצר חוויה של יחד ושייכות ותחושת "אני קיים שייך ורצוי"
הינשוף- החלק שבנו שיוצר את ההבנה הדיבור , הערכים והמשמעות של הדברים, ("אם יש לך למה תוכל לעשות כל איך"- ניטשה), אני חושב אני קיים (דקרט) ועוד.
הפיל- החלק המעשי אסרטיבי, המוציא לפועל- פעולהיעילה למטרה, נותן את תחושת המסוגלות הישג והיכולת, קשור בביצוע ובבניית הרגלים של שגרה ביומיום, עסוק במה כן לעשות.
השור- החלק ההורי המציב ומסמן גבולות, לא נחמד, יראת כבוד, תקיפות אדיבה, ריסון והטלת מרות הירארכית.
דוגמא מהשטח הטיפולי:
- ד' (15) בן בכור למשפחה דתית שבה שני ההורים הינם מחנכים ותיקים. אימו מנהלת ומקימה של בית ספר, אישה ערכית כריזמטית, אביו מחנך שעזר רבות לילדים עזובים ומתקשים, אדם מאמין וחכם. משפחה שומרת מצוות ערכית משכילה ומקפידה שמה גבולות "סמכותית". הם באו לטיפול במצב משברי קשה ביותר, בתחושה שלאחר ייאוש, לאחר שעברו מסכת ניסיונות טיפוליים קודמים אצל מיטב המטפלים שהבטיחו הצלחה מהירה אך למעשה שינוי של ממש לא התרחש לאורך זמן. בעובדה, בבואם לטיפול- ד' היה כבר מנותק מהוריו מחוץ לבית מזה למעלה מחצי שנה, והנה התחיל תהליך של חיקוי של אחותו הצעיר ואחריה אחות נוספת.
ד' עזב את הבית בגיל 14.5, לאחר משבר לימודי וויכוח על שמירת הדרך הדתית. למורת רוחם של הוריו, התחבר לחבורה של נערי גבעות, "נערי כיכר ציון" בירושלים- קבוצה של נערים שעזבו את הוריהם, ישנים ב"זולות" שונות, מגיעים ומסתובבים מסטולים באזור כיכר ציון, חבורת מנותקים גאים ממשפחותיהן, חלקן משפחות מסורתיות, משפחות אידיאולוגיות מההתנחלויות. חבורות נערים אלו מוצאים עצמם לנים ב"חושות" או "בבית האדום"- חירבה- בית ערבי נטוש בתוך השטחים שם מתכנסים הנערים לשינה וליציאות ליליות, חיים כקומונה, כאחים, מחליפים בניהם את הבגדים, הכסף והשלל של הפשיטות הליליות שלהם.
ד' כמובן לא כלל להגיע לטיפול לא מאמין בכך, ולא הרגיש כל בעיה או קושי עם מצבו. על הכיפה הסרוגה שהייתה לראשו כתוב "מוות לערבים", לבושו היה .... קרוע ובלוי, עם חולצות טי שירט שעליהן תמונות של להקות רוק כבד, כאשר לאחר זמן הצלחנו להגיע אליו ואפילו להביאו לשיחות ובשלב מסוים עמד לצד הוריו, לא ניתן היה לקשר ביניהם ולנחש בשום צורה שהם שייכים לאותה המשפחה. הוא הדגיש זאת בכל פגישה "אז מה אם נולדתי ילד שלהם... גנטיקה זה לא הכול... אני אבחר אם להיות בן שלהם או לא". הוא הרגיש שאינו לבד ושייך ל"משפחה אלטרנטיבית" לחבורה. בסופו של תהליך ארוך מ' חזר לביתו עשה בחירה שבתוכה הייתה גם קבלת מסגרת ואף חזר ללימודים להשלמת בגרות.
- מקרה אחר- הוריו של מ' פנו לייעוץ לאחר שבנם עזב את הבית ומזה מספר שבועות, נעלם להם, עבר לגור בקרב חברים, סבתא, בני משפחה ועוד נפשות טובות שנקראו בדרכו. לא עונה להם בסלולארי, שולחSMS של נאצות וטענות. הוא יצא בזעם עצום אחרי ויכוח שנשמע טיפשי לכל שומע: היכן תמוקם הטלוויזיה הישנה בבית. אביו ששדרג את הטלוויזיה מיקם אותה בחדר המשותף של אחיו הצעירים למרות מחאתו הזועמת.
אביו ואימו שרק עברו סדנא להורים- "שיקום הסמכות ההורית"- עשו את שייעצו להם: כששאל אותם "למה עשיתם ככה?" - אמרו לו "כי כך החלטנו... אנחנו בעלי הבית כאן" וניתקו תקשורת. מ' ענה להם "אוקי אז תמשיכו להיות בבית שלכם אני לא כאן, ארז ויצא את הבית." מ' תלמיד כיתה י"א, בחור פיקח שמסוגל להוציא מהשרוול ציונים ולהצטיין כמעט ללא מאמץ בלימודיו אם רק ירצה (מועמד ליחידת "שחקים" במודיעין), אבל, החסיר שיעורים "הבריז" ועל רקע של היעדרותו ירדו ציוניו.
מ' הרגיש ממש נפגע עד עצם נשמתו, כמובן שסירב להגיע לטיפול, אמר שהוריו צריכים טיפול, אך לאחר שידולים הצלחנו להביאו למפגשים טיפוליים בעזרת מתווכים כמו הסבתא וחברים. די בתחילת המפגשים אמר מ':
"מה אני לא זכאי לתשובה של בן אדם? לא יכולים להסביר לי למה?, אין לי הבנה? נכון, אני לא חייב להסכים לדעתם, אבל לפחות להבין למה הם עושים מה שעושים, אני זכאי לתשובה... זוהי זכותו של כל אדם" "חוץ מזה אין לי מקום בבית אני לא קיים שם לעצמי, אם זה הבית שלהם בלבד .. שיישארו בו לבדם.."
אין ספק כי בשני המקרים היו חסרים מרכיבים במערך בניית הסמכות, שהייתה לא שלמה כלל וכלל מזה זמן רב:
המשפחה הראשונה הסופר ינשופית – ערכית, ששמה גבולות 'שוריים' נוקשים התקשתה מאוד לתת מזה שנים, חווית לב אמיתית שיש בה תחושה של "אני אתה" "אתה קיים" "אתה שייך" "אתה רצוי" באשר הנך. שייכות שם הייתה תמיד על תנאי, כפויה ודרשה מחיקת העצמי שאותו כל כך חיפש מ' המיוחד כל כך, בחיפוש זהותו הנפרדת.
במשפחה ערכית זו לא היו דיאלוגים של ממש, היו אמירות חד צדדיות נשענות על ינשופיות מחוברת לשור בנוסח "אנחנו הקובעים והיודעים..." "יש דרך ברורה דתית"... לא נוצר מקום לעצמי שאותו כל כך חסר המתבגר בחיפושיו. לא היה מקום של בחירה מחודשת בדרך, במקום בחירה בא "בכי- רע"= אין ברירה. אין ספק שבעברה משפחה זו גדלה על חוויה שורית של "אין ברירה", הישרדות "חייבים" מה שלא השאיר מקום למרחב של בחירה חופשית בשפה היסודית שבבית. היציאה החוצה והדיאלוג המחודש בדרך שונה, אפשרה בסופו של דבר בחירה מחודשת בדרך הדתית ובהצטרפות למשפחה.
במשפחתו של מ' לא היה ינשוף- מדבר, מתקשר, מסביר למה, לא נוצר שיח לבבי של "אני אתה אנחנו". זוהי משפחה פילית קלאסית, שבה קודם כל עושים, משיגים, עובדים ורק אח"כ אם בכלל מדברים. הקשר היה חד סטרי שורי ופילי- תוך דחף לתוצאות ולקביעת עובדות ללא מתן מרחב של אשכול הלב- והינשוף לקיום דיאלוגי מותאם.
משחק מחבואים לא מפסיקים באמצע
הורים לעולם זכרו: כל מתבגר מחפש שיראו אותו שיחפשו אותו, ממש כמו שבמשחק מחבואים המתחבא מחכה שיימצא ואולי אפילו שייתפס. המצב שבו יש הפסקת חיפוש- נחווה בסופו של דבר כנטישה שכן המתבגר בודק אותנו לא פעם עד כמה נראה ונחוש את חסרונו, עד כמה חשוב הוא לנו, כקיים במערכת חיינו.
כאן חלוקת התפקידים אינה שוויונית. לעולם מוטלת על ההורה אחריות רבה יותר ליזום להציע וליצור את הקשר, להתייחס יותר מהנער, בעולמנו אין שוויוניות. הדבר בולט במיוחד אצל ילדים במשפחות גרושות.
אצל מתבגרים רבים הנוסחא: להיעדר זה להרגיש קיים ולהיות-זה לבדוק אם ועד כמה אני קיים בשבילכם ובשבילי.
והרי מספר עקרונות- לפעולה הורית עם מתבגרים
- אל תקנו מהר מידי את הרצון להתנתק.
- אל תפסיקו לתקשר, להראות שאתם רואים, מתייחסים לא שופטים (לב) אך בהחלט יש לכם דעות ועמדות מנומקות (ינשוף) וגם גבולות (שור).
- שימרו והקפידו ליצור בכל הזדמנות אפשרית שיח דיאלוגי, דו סטרי .
- אל תיכנסו למלכודת השחור לבן, מנצח מנוצח אלא בנו סיטואציות בהן כל הצדדים ירגישו עם ניצחון לפחות קטן שמאפשר נוכחות הדדית.
- בחרו וצרו ביוזמתכם זמנים למגע ודיאלוגים לאו דווקא על נושאים של קונפליקט ומאבק כוחות. (לב)
- שתפו בחייכם שלכם, בכך תראו דוגמא בפועל לשיתוף הדדי ואל תחכו רק שהם ישתפו אתכם. ("מה אני בחקירה?")
- הראו דוגמא והזמינו לפעילות (פיל) ובנו שגרה כמו ארוחות משותפות.
- לעולם אפשרו גם מרחב אישי ואזורי עצמאות החשובים למתבגר, עם זאת- סמנו את האזורים שיש בהם קו אדום (שור) שהוא אינו נתון למשא ומתן והוא הטריטוריה שלכם.
- חישבו לטווח ארוך : תגיבו בזמן שלכם, חישבו שני צעדים קדימה (ינשוף) ופעלו בהתאם באופטימיות...
CPO - בניית אתרים