מצבים המעוררים פחדים, חרדות - מילדות עד גיל ההתבגרות

פחד

הוא תחושה רגשית ופיזיולוגית לא נעימה, הקיימת לעתים אצל בני אדם ובעלי חיים, הנגרמת כתוצאה מחשיפה לגירוי חיצוני מסוכן או מאיים למשל, פחד למראה חיה מסוכנת.

ככל שהגירוי החיצוני הוא בלתי צפוי וגדול יותר - תחושת הפחד חזקה יותר. לפחד תפקיד מרכזי בשרידותו של האדם או בעל החיים, והוא משמש כאמצעי להרחקתו מהסכנה הנשקפת לחייו, ואף מהווה גורם המונע להיכנס מלכתחילה למצבים מסוכנים. עם זאת פחד גם יכול להגביל את תפקודו של האדם, ואת מרחב העשייה והפעילות שלו.

במישור הפיסי הפחד גורם להעלאת הורמון האדרנלין ומביא לתופעות אופייניות כמו הרחבת האישונים, הגברת קצב פעימות הלב, העלאת לחץ הדם והרחבת כלי הדם אל השרירים, כל זאת כדי להכין את מערכות הגוף להתמודדות פיזית אפשרית עם האיום או הסכנה. תגובה התנהגותית לתחושת הפחד היא בריחה מאזור הסכנה, החזרת מלחמה, או קיפאון ושיתוק במטרה להסתוות, כאשר שתי האופציות הקודמות אינן אפשריות.

לעומת זאת חרדה

תחושה של מועקה נפשית, חשש מסכנה שאינה ברורה או אינה מציאותית, כמו תחושת חרדה ממקומות סגורים, מהליכה ברחוב, מנסיעה באוטובוס ועוד. או לחילופין התקף חרדה ללא הכנה מוקדמת. הכולל תסמיני גוף רבים. תחושת החרדה יכולה להופיע בפתאומיות ללא כל אזהרה וגם היא כמו תחושת הפחד מלווה בתסמינים פיזיולוגיים. ילדים רבים לוקים בהתקפי חרדה, מאחר והתקפי החרדה מלווים בתסמיני גוף, תחילה הורים וגם מחנכים בודקים את הצד הרפואי, לרוב אין הם מבינים או משערים כי מדובר בחרדה. התקף חרדה אצל ילד לא  פעם מעורר תגובות של חוסר אונים, זלזול, דחייה ובעיקר חוסר הבנה מצד ההורים. במקרים של התקפי חרדה חשוב שהילד יקבל טיפול מותאם לחרדה (ממליצה על טיפול קוגניטיבי התנהגותי) ובמקביל ההורים יקבלו הסבר פסיכו חינוכי אודות התופעה והדרכה כיצד לתמוך ולעזור לילד להתגבר על החרדות שלו. ככל שנטפל בחרדות מוקדם יותר איכות החיים של הילד תשתפר וחייו בהמשך דרכו יהיו נוחים יותר.

פחדים וחרדות הם חלק מילדות רגילה

המצבים המעוררים פחדים משתנים עם הגיל ועם הבשלות הקוגניטיבית. בהלה, בכי מופשט רוגז שכיחים בחודשים הראשונים וזאת כתגובה לרעשים חזקים ופתאומיים, לכאב, לאובדן או לאי נוחות פיזית.

בסביבות גיל 4 חודשים מתחיל התינוק להבחין בין פנים מוכרות לאלה שאינן מוכרת לו, ובהתאם לכך ניכרים בו סימני הזהירות. בששת החודשים השניים של החיים מתפתחת חרדת זרים. בנוכחותם של אנשים לא מוכרים התינוק יגיב בבכי, היצמדות וברוגז.

לקראת סוף השנה הראשונה התינוק זוכר ומסוגל לצפות חוויות לא נעימות, למשל הוא יבכה בכל פעם שהוא רואה רופא בחלוק לבן, או מזרק. בתקופה הזאת קיימים מספר תגובות של פחד למצבי נטישה, גירושין, פרידה וחוסר אונים.

במהלך השנתיים הראשונות לחיים פחדיו של התינוק מרוכזים בעיקר סביב חפצים ממשיים, אירועים מחיי היום יום, חושך, זרים, רעשים לא מוכרים וחזקים. בגיל הגן מתפתחת אצלו החשיבה המופשטת והוא מסוגל לפתח פחדים סביב מפלצות ושדים וכן להתעורר בבכי מחלומות רעים. ילדים אינם מבטאים חרדה באופן ישיר, הם יפגינו חוסר שקט מוטורי, התפרצויות שינה, חוסר תאבון, התקפי זעם ועוד. (אפטר הטב, ויצמן, טיאנו, 1997)

בגיל 4-5 פוחתים פחדים רבים ומתחלפים בפחדים מציאותיים כמו פגיעה בגוף, סכנה פיזית ומוות. חרדת מוות מתפתחת בסביבות גיל 8-10 וזאת לאחר שהילד הפנים את מושג המוות. בגיל זה מתפתחים פחדים בעיקר סביב בית הספר והלמידה כאשר בהמשך לקראת גיל ההתבגרות הפחדים מרוכזים בעיקר בתחום השייכות החברתית, דימוי גוף ודימוי עצמי.

קיים קשר לרוב בין גיל הילד לבין אופי פחדיו, אולם אם הילד לא חווה תגובות תואמות ומכילות בגיל זה סביב פחדיו הוא עלול לגרור אותם שנים רבות ונוספות. לעיתים הפחדים יכולים להתפתח לידי מצב פתולוגי .

גורמי הפחד משתנים במהלך החיים הם תלויים בתפיסת המציאות של כל אחד, בתרבות בה הוא חי וברמת המודעות לסכנה. ישנם פחדים החולפים מעצמם ללא התערבות טיפולית, אלה קשורים לשלבי ההתפתחות של הילד. פחדים אחרים שאינם קשורים לשלב ההתפתחותי ואו נמשכים לאורך זמן רב ומצמצמים את התפקוד של הילד ומשפחתו הם אותם פחדים שזקוקים למבט והתייחסות אחרת. לרוב מדובר בהתערבות מקצועית.

חשוב שנזכור אף אחד לא ילד ולא מבוגר אוהב או נהנה לחוש פחד.

חלוקת סוגי הפחדים והתאמתם לגיל התינוק מאפשרת לנו מבט ממוקד אל עבר קשייו של הילד.

גיל הלידה עד שנה

התינוקות מיום היוולדם מביעים את הרגשות שלהם דרך החושים, וזו דרכם לתקשר עם העולם.

תינוק עד גיל חודש משתמש בעיקר ברפלקסים מולדים , מגיל חודש והילך הוא משתמש בחושיו ביצירת קשר ראשוני להכיר, לבדוק, לשרוד את תחילת דרכו. הוא מקשיב, זקוק למגע, מריח, רואה וטועם זוהי דרכו הראשונה בעולם.

המגע הוא החוש החשוב ביותר ליילוד (יילוד 0- חודשיים) משום שהוא מאפשר לתינוק להרגיש חום, מגע, שמירה והכרה עם גבולות הגוף שלו. אלה מזכירים לו את התחושה של הרחם.

האכלה- אחד הצרכים הראשונים של התינוק מפגיש אותו עם כל החושים. (מגע, טעם, ריח, מישוש, ראיה). יוצר ומחבר את הקשר הראשוני התומך והעוטף של האם. קשר ראשוני זה חשוב מאוד ליצירת הביטחון ובאמונה של התינוק בהוריו ומכאן בעולם כולו. כאשר הילד עובר להאכלה של מזון מוצק ובמקביל מסיים את שלב ההנקה אנו מוצאים כי המעבר עלול לעורר אצלו חרדה.

תינוקות בחודשים הראשונים לחייהם מגיבים בתגובה רפלקסיבית של פחד באמצעות בכי בכך שהם נחשפים לגירויים חדשים הכוללים דמויות שונות, רעשים, עוצמת אור חזקה, חושך פתאומי. במקרה כזה נוכחות ההורה, אחזקת התינוק על הידיים מייצרת תחושת הגנה. במידה והמבוגר חש בפחד או באיום ימשיך התינוק לחוש את הפחד או הבהלה לדוגמא: ילד שנפל ויורד לו דם מהאף עלול להיבהל מהמצב, במידה וההורה יהיה רגוע ויטפל בו מתוך ידע ואסרטיביות הילד יירגע. לעומת זאת אם ההורה יגיב בצורה היסטרית קרוב לוודאי שלתינוק יהיה קשה להירגע והזיכרון מאותו אירוע "ירשם" אצלו כדבר מפחיד ומבהיל. וזאת  בתנאי שההוריה ימשיך וייבהל ממצבי חיים שונים, אירוע חד פעמי לא בהכרח ייזכר. (יגיל,2006)

חרדת זרים וחרדה מפני שינויים

החל מגיל 6 חודשים מתחיל התינוק לזהות ולהבדיל בין הדמיות המוכרות לו לבין אלה שלא. האם משמשת עבורו כמקור הגנה יחידי, כל הציפיות והביטחון נשאב ממנה. ילד שפיתח ציפייה בוטחת באימו יראה  כלפי הזר בעיקר פליאה והשתוממות, ילד שהאמון הבסיסי שפיתח אינו שלם יבטא חרדת זרים חריפה. ( אפטר הטב, ויצמן, טיאנו, 1997)

במקביל מתחיל התינוק לפתח פחד מפני שינויים כמו החלפת בגדי קיץ בבגדי חורף, גידול זקן, כובע, מסכה- פחדים אלה קשורים בשלב ההתפתחותי של התינוק ולרוב יחלפו בתום השנה הראשונה לחייו.

פחדים נרכשים

פחדים מסוג זה נוצרו בעקבות פעולות לא נעימות או מפחידות כמו תחושת חנק מאוכל מוצק המובילה לסירוב לאכול, מפגש עם מים בטמפרטורה גבוהה מידי המובילה לתגובת בכי במקלחת, מפגש עם רופא בעל חלוק לבן ומכאן כל מי שלובש חלוק לבן או לחילופין כל מי שדומה לרופא יכול לגרות את תחושת הפחד.

חרדת פרידה

מצב בו התינוק מתקשה לקבל את היעדרות הוריו ומביע על כך כעס ותרעומת. מדובר בהפרעת החרדה השכיחה ביותר אצל ילדים, התסמינים העיקריים שלה הם: דאגה מפני אובדן או נזק שיגרם להורה או לדמות התקשרות אחרת. דאגה שאירוע חיצוני יפריד בינם לבין ההורים (מכאן התנגדות לטיסה במטוס, התנגדות להליכה לבית הספר, קשיי הרדמות בלילה, פחד  להישאר לבד, מחושים גופניים עד כדי אימה). דוגמא שכיחה לכך היא זוגות הורים הבוחרים לנסוע ביחד לחופשה ובשובם נתקלים בדחייה של התינוק. החשיבה של הילד סביב עזיבת ההורים מבלבלת אותו, מצד אחד הוריו שומרים ומגנים עליו כל הזמן ומצד שני הם נוסעים ועוזבים אותו. מדובר בתחושת חוסר ביטחון וחוסר יציבות שהילד עלול לפתח בעקבות הפרידה.

תופעות מוכרות הקשורות לפרידה

קושי בפרידה מההורים, קושי בפרידה לצורך הישארות עם מטפלת, ביקור בגן הילדים והצמדות לגננת או לדמות חליפית. כמו כן התינוק עלול להגיב בצורה גופנית על ידי צרחות, בכי, השתוללות , חוסר תיאבון וחוסר שינה ואף דחייה של הוריו ממנו. לעיתים הפחדים עוברים עם הזמן כתוצאה מתהליך של התרגלות של הילד למצב החדש. אך במקרים אחרים התנהגות זו עלולה להוות בסיס לפחדים, חרדות ודאגנות יתר של הילד. אין ספק שאם בשנה הראשונה לחיי התינוק הוא זוכה למילוי צרכיו הראשונים קרי אוכל, הרגעה, זמינות ההורה, ומגע, היכולת שלו לסמוך על הוריו טובה יותר והבסיס לפרידה חזק יותר.

הצצה אל עולם הפסיכולוגיה מסביר את חרדת הנטישה בכך שהתינוק עדין לא יצר קביעות אובייקט כך שהוא לא חש מוגן מספיק ללא הוריו מכאן תחושת העצב והפחד שלו ובמקביל השמחה כשהוריו לידו. משחק ה"קוקו" (הסתרת הפנים ולאחר מספר שיניות גילוי הפנים) או ספרי "פינוקי" (גם שם חוזר שוב ושוב מוטיב ההצצה) הם הוכחה לכך שהילד יכול להרגיש את העלמות האובייקט לשניות בלבד ואז הוא חש סיפוק וחיוך כאשר הדמיות מציצות אליו מחדש.

שלב התפתחותי זה נמשך בעוצמות שונות עד גיל שלוש. לקראת גיל שנה וחצי מצליחים מרבית הילדים להכיל ולקבל את התרחקות ההורה בגן השעשועים, בחדרי הבית ועוד.אך הם נוהגים כעבור דקות מספר לחפש בעיניהם את הוריהם או את הדמות המטפלת משום שההתרחקות הפיזית עדין מעוררת אצלם פחד להישאר לבד ללא הגנה.

חלומות

בגיל זה קורה לעיתים שהתינוק מתעורר בלילה בבכי שלא מתוך מצוקה גופנית כגון האכלה או הרטבה אלא מדובר בתגובה לרעש מהסביבה . בגיל הזה ילדים עדין לא חולמים חלומות של ממש. (טיאנו, וחברים 1997)

לסיכום

הפחדים בשנת החיים הראשונה להולדת התינוק קשורים בעיקר בחפצים ממשיים ובאירועים מעולמו של הילד כמו רעשים, גבהים, חושך, זרים, רופאים בעלי חיים וכן פחד ממפלצות ושדים פחדים המתעוררים בעיקר בלילה. ילדים צעירים אינם מבטאים חרדה בהכרח באופן ישיר ולעיתים יפגינו חוסר שקט מוטורי, התפרצויות זעם הפרעות בשינה ותסמינים גופניים.

בולבי משתמש במונח "התקשרות חרדה" לתיאור חוסר הביטחון שניכר בילדים שגודלו בידי מטפלים רבים או היו נתונים לפרידות ונטישות ו או מעברים רבים בחייהם. אצלם נמצאה הפרעה בתחום ההתקשרות שלהם הנובעת מחרדת פרידה. ילדים אלו ישחזרו את החרדה בזמן מעבר דירה, פרידה של הורים, מוות במשפחה ועוד (טיאנו, ויצמן, הטב, אפטר 1997).

שנה  עד שלוש

חשוב להזכיר שהפחדים שהחלו בשנת החיים הראשונה יכולים להתקיים גם בשנות החיים הבאות של הילד.

אחד הפחדים השכיחים ביותר בגיל הזה הוא סביב מתן הפרשות. ילדים רבים חשים פחד כאשר הם נפרדים מההפרשות, המבט אל תוך האסלה, התחושה שכל מה שיוצא מהם נבלע ונעלם בתוך השירותים. אלה מלווים ברעש חזק של הורדת המים בשירותים והעלמות של חלקים שיצאו מגופם. מדובר בתהליך חדש מפתיע שלא מובן לילדים הרכים, מאידך המבוגרים מתייחסים אל השירותים בצורה טריוויאלית ומובנת מאליו. במקביל ההורים דורשים מן הילדים לשלוט בצרכיהם, ללכת לשירותים להתאפק ולגלות עצמאות בקשר לגוף שלהם. ואכן הספר העתיק והוותיק "סיר הסירים" ממשיך להשפיע על ילדים צעירים ועוזר להם להזדהות עם הפחד ממתן הפרשות) לעיתים ילדים שהתהליך הזה קשה להם זוכים לנזיפות וכעסים מצד המבוגרים כמו הורים, גננות.  הורים רבים מעוניינים לזרז את תהליך הגמילה אך מנגד הילד לא תמיד מוכן או מסוגל לכך. ההורים לעיתים מנסים בצור הישירה או מניפולטיבית ללחוץ על הילד ולזרז את תהליך הגמילה שלו בעקבות כך מתערער האמון בהורים, ילד שאינו מצליח לרצות את הוריו, חש תסכול. מכאן לא פעם אנו שומעים את השאלה החוזרת על עצמה פעמים רבות "אימא את אוהבת אותי" (כמו בשיר ששרה ציפי שביט לביתה תמרי הקטנה החוזרת ושואלת בשיר "אימא את אוהבת אותי- בתוך קלטת/דיסק "המשפחה") הילדים רוצים לדעת ולהרגיש שהם אהובים כל הזמן, תסכול וחוסר קבלה של ההורה עלולה לערער את ההרגשה הזו.

בעקבות כך: הפחד יכול לבוא לידי ביטוי אצל הילד בצייתנות יתר להורים או במרידה מהדבר שהם כל כך רוצים. במקרים אחרים יכולה להתפתח חרדה מחוסר אהבת הורים. אלה עלולים להוביל לנוקשות חשיבתית, קושי לקבל החלטות והצורך לרצות את ההורים לאורך כל הדרך. כמו כן יכול להתפתח פחד מהתלכלכות- נראה זאת אצל ילדים שלא יכולים לגעת בחומרים מלכלכים כמו בוץ, חומר, דבק.

ילדים שלא יטופלו עלולים להמשיך ולפתח את התנהגותם סביב כפייתיות יתר בתחום הניקיון והחשיבה האובססיבית. חשוב לזכור שהשנים הראשונות קריטיות באופן ההתנהלות של הילד, הקשר עם ההורים התגובות שלהם, זה הזמן להתייעץ, לקרוא, לבדוק , לשאול. חשוב שנזכור שהורות זה מקצוע שרוב ההורים לא לומדים אותו אלא עוסקים בניסוי ותהיה .

פחד מחושך

הוא אחד הפחדים המוכרים ביותר אצל ילדים וגם אצל מבוגרים. ילדים מתקשים להבדיל בשלב זה של חייהם בין דמיון ומציאות, הם חושבים ומאמינים בשדים ומפלצות והרי בחושך הראות אינה ברורה וגורמת להם לפחדים. גם אנו המבוגרים לא פעם בוחרים שלא לנהוג בחשכה, לא לצאת לבד בחושך. החושך מפגיש אותנו עם מצב של חוסר שליטה הגורם לנו תחושת פחד וחוסר אונים.

פחד משינה

ילדים רבים בשנת החיים השנייה לחייהם מגלים פחד משינה. מדובר בשלב מעבר בין ערנות לשינה. שלב שבו הילד נפגש עם החושך, עם חלומות מפחידים, עם פרידה מההורים. לעיתים הפחד נובע מחוויה לא טובה שהילד עבר כמו התעוררות באמצע הלילה והתמודדות עם בייביסיטר שהגיע ללא ידיעתו, או עם העובדה שהוריו ישנים ולא שומעים אותו. אחרים מפחדים לאבד שליטה על הסוגרים שלהם בלילה ולקום במיטה רטובה.או מריבה, כעס שהתרחש לפני השינה בין הילד להוריו. ילד כזה ירצה שהוריו ישנו איתו ולא יעזבו אותו. פעמים רבות נראה כיצד הילדים מוצאים פתרונות ותירוצים כדי לקום שוב ושוב באמצע הלילה- כמו הרצון ללכת לשירותים, צימאון מפתיע, חיבוק נוסף אלו מצביעים על הקושי בשינה.

לילד יכולת הרגעה משלו

שימוש במוצץ, "הסמרטוט" האהוב עליו, תנועה חזרתית של נדנוד, משחק או בובה אליה הוא קשור, נגינת מוסיקה מרגיעה או שמיעת סיפור בדיסק. למרות הפחדים של הילד חשוב להתמיד ולשמור על גבולות השינה וחוקי הבית ו"לא לפול בפח" לרצונותיו של הילד. אלו לא ימנעו ויעלימו את הפחדים שלו . העזרה הנכונה עבורו היא ההבנה של הפחדים מצד אחד וגילוי אסרטיביות ושמירת זמן השינה מצד שני. כל זאת בתנאי שאיתרנו את מקור הקושי ושללנו מצב של חולי, צמיחת שיניים או כל כאב גופני אחר (יגיל,2006).

פחד מבעלי חיים

ילדים בשנות החיים הראשונות מגלים עולם, הכל נראה ונצפה עבורם כחדש. לילדים יש גם מערכת הגנה הישרדותית, אולם כאשר הם רואים חרק עף בפתאומיות הם לא יודעים להבדיל בין דבורה, דבור ופרפר. כאשר הם רואים כלב החושף את שיניו או נובח בקול רם הם מבוהלים. חלק מהפחדים הללו קשורים לתגובת ההורים, ילדים מתבוננים ומקשיבים להוריהם תגובת ההורים חשובה ומשמעותית עבור הילד. בשלב זה הילד סומך על ההורה שלו וחש את התגובה הגופנית שלו לנוכחות בעלי חיים. (הספר "ביגלה" מאפשר לילדים להתאהב בדמות הכלב ולהתייחס לגדלים שונים של כלבים) ספר נוסף שהייתי ממליצה עליו לגיל הרך הוא "שאול הטרקטור" מאת גידי גוב העוסק בפחד של הילדים מהרעש והגודל של הטרקטור.

לסיכום

המודעות שלנו המבוגרים לפחדי הילדים תעזור לנו להתייחס ברמה הרגשית אל הילד, במקום לשלול ולבטל את הפחד שלו במשפטים כמו "מה אתה מפחד מהחושך זה שום דבר" או "כולם עושים קאקי בשירותים" נוכל לדבר עם הילד על הפחדים שלו ולתת לו תחושה שאנו מבינים על מה הוא מדבר ושהחשיבה שלו אינה מוזרה או מופרחת. תמיכה בפחד תעזור לילד ליצר כוחות בעצמו ולהתגבר על הקושי.

* הערה: ילדים הסובלים מעיכוב התפתחותי מוטורי, קוגניטיבי, או רגשי פעמים רבות מפתחים תסמיני חרדה בהמשך דרכם. הסירוב שלהם להמשיך ולהתנסות בתחומים רבים מפחיד אותם ומחזיר אותם לתחושת כישלון מוכרת. פעמים רבות מתוך פחד הם בוחרים להימנע ולא להתנסות בדבר החדש. התפקיד שלנו הורים ומטפלים לחשוף את הילד בהדרגה לדבר ממנו הוא מפחד. למשל: ילד שמפחד להיות במקום הומה אדם, תחילה אעמוד איתו בחוץ, נביט באנשים, נדבר עליהם, נתבונן בהם. במשך הזמן נתקרב אל ההמולה ונחווה אותה מספיק זמן כדי להבין שאין בה מרכיב של פחד. תרגול הדרגתי הוא אימון הלוקח ימים או שבועות וזאת כדי לחשוף את הילד לאותם חלקים מפחידים שאין בהם פחד הגיוני וממשי.

גיל שלוש עד שש

הפחדים עליהם דיברנו בשנות החיים הראשונות של הילד כמו פחד מנטישה, פחד מהחושך, פחד ממראות ופרצופים חדשים ממשיך גם בגיל זה אך בעוצמה פחותה מבעבר.

בגיל הזה הילד נמצא בשלב קביעת האובייקט בו הוא מבין שהוריו הם מקור ההגנה שלו. לעיתים הוא מתקשה לקבל שהוריו מכילים בתוכם גם את הטוב וגם את הרע, כלומר יש דברים שהם לא מאפשרים לו וגורמים לו לכעס וזאת לעומת הנחמה, הליטוף, ההיענות של ההורים מולו.

בשלב הזה אנו מתייחסים אל הילד כיצור בוגר ומבין יותר אנו מזהירים אותו מפני הסכנות למרות שלא תמיד הוא מבין ומטמיע אותן, כמו סכנה בכביש, סכנה מאש, מסכינים, מחיות עזובות, מחפצים חשודים. חשוב להזכיר כי יש הורים המשתמשים בפחד כגורם מרתיע ומחנך ולעיתים בדיעבד מגדילים את רפרטואר הפחדים שלו, דוגמא לכך הם המשפטים האלו: אם לא תאכל לא תגדל ותישאר קטן כל החיים שלך, אם לא תצחצח שיניים קריוס ובקטוס יאכלו אותך, אם תמשיך להרביץ יבוא שוטר וייקח אותך. אם הזמן הילד לומד שלאיומי ההורים אין שחר, עובדה זאת פוגעת בקשר ובאמונה בין ההורים לילדים. האמון והביטחון שהילד מרגיש בינו לבין ההורים הוא אחד מאבני הדרך החשובים ביותר להתפתחות תקינה של הילד.

בזמן הזה קיימת משמעות  "מנצחת" ליכולת קביעת האובייקט של הילד. אם הוא מרגיש בטוח ומוגן במחיצת הוריו הרי הוא יכול להמשיך לייצר קשרים תקינים בין אישיים בינו לבין אחרים, אך אם הילד לאורך שלושת החיים הראשונות בחייו חש לא מוגן, לא בטוח כמי שאין לו על מי להישען ולסמוך, ונוכחות הוריו אינה מהווה מקור רוגע וביטחון נגלה שהפחדים שלו מתעצמים ולעיתים אף שולטים בחייו ונמשכים לאורך שנים. כדי לגשר על הפערים האלה חשוב מאוד להביע אמפטיה לחרדותיו ופחדיו של הילד. הורים שאינם יודעים או מסוגלים להצביע על מוקד הפחד חשוב שיפנו לאיש מקצוע לאבחון והדרכה.

טיפ להורים: לעיתים יש פער בין מעשה ההורה לבין תפיסת הילד לדוגמא: ההורה יכול להעניש את הילד משום שהילד חצה את הכביש בריצה ובכך סיכן את חייו, או ילד הבועט בכל חפציו זורק ושובר יכול להיענש על כך, אולם הילד יכול לתפוס את העונש כהתנהגות המשקפת חוסר אהבה של ההורה כלפיו. לכן חשוב להדגיש שמדובר בהתנהגות של הילד ולא בילד עצמו, וכן בכך שהעונש הוא דבר זמני ולכל אלה אין קשר לאהבתם אליו. ישנם הורים המענישים את ילדיהם דרך חוסר תקשורת וחוסר אהבה כמו התעלמות מהם, חוסר דיבור, חוסר שיתוף פעולה. מניעת אהבה כעונש מבלבלת את הילד והופכת את מערכת היחסים שלו עם הוריו לקשר לא יציב ומפחיד. התנהגות זו יכולה להתפתח בעתיד להתנהגות חרדתית.

פחד משינויים

משפחות רבות עוברות שינויים רבים במשפחה כמו מעבר דירה, מעבר גן ילדים ובית ספר, הולדת תינוק, תקופת אבל ומוות של אדם קרוב, פיטורים מהעבודה גידול ילד עם צרכים מיוחדים כל אלה הם שינויים שרובם הם בלתי נמנעים לכן הדרך הטובה ביותר לטפל בהם היא הכנה מראש לקראת השינוי, הכנה נכונה מפחיתה חרדה ויוצרת תחושת שליטה וביטחון בבאות.

פחד אדיפאלי

בגיל זה קיימת משאלה אצל ילדים לסלק את ההורה בן אותו מין ולהיות בן זוג של ההורה שנישאר. הפחד שנוצר בשלב הזה הוא אי היכולת לממש את המשאלה או לחילופין שההורה יקדים את הילד ויממש אותה. לא פעם אנו פוגשים ילדים שלצעירנו איבדו את אחד מהוריהם בשלב מוקדם של חייהם וחשים אשמה על כך וזאת משום המחשבה המאגית שליוותה אותם טרם המקרה הטראגי.

תחושה מאגית אצל הילד יכולה להוביל אותו לתחושת אשם ואחריות שהאירוע כמו מוות, גירושין, אובדן של בעל חיים נגרם בגללו.

לקראת גיל 5-6 הילד מבין כי למוות יש משמעות של סיום/ פרידה. ילדים רבים שואלים או מבקשם מהוריהם שלא ימותו, או מביעים פחד ממוות. עד לגיל הזה הילד מבין את המוות כמצב של שינה. ילד שלא חווה אירוע משמעותי בחייו אשר עלול להעסיק אותו סביב נושא המוות ובכל זאת מגלה חרדות בנושא הזה, מלמד אותנו כי הוא עסוק או מבולבל בתכנים שלא קשורים לגילו, או אולי התפיסה שלו סביב חרדות ופחדים היא תוצר של התנהגות ההורים המגלים דאגנות יתר או חששות בתחומים רבים.

פתרון השלב האדיפאלי מתרחש כאשר הילד מזדהה עם ההורה בן מינו. חשוב לזכור שהורה חלש, הורה מזניח או מכה הוא לא דמות שהילד יכול להזדהות איתו, הורה כזה עלול להגביר את חרדותיו של הילד.

פחד מפני כישלון

מי מאיתנו לא רוצה להצליח? כולנו ילדים ומבוגרים מתקשים להתמודד עם כישלונות אולם בגיל הרך ילדים רבים רואים בכישלון משהו טוטאלי גורף, לעיתים מאכזב ולא עונה על ציפיות ההורים. רבים הם הילדים שחשים תסכול רב מעצם הכישלון ולא יכולים להתמודד עם הפסד במשחק קופסא מול חבר, מול מבוגר, לא יכולים להתמודד עם ציור לא מוצלח או הערות של אדם מבוגר מדובר בילדים שסיגלו לעצמם תחושת ערך נמוכה. חשוב שנזכור שכישלון הוא חלק מההתפתחות של הילד. עלינו להכיל לקבל ולתמוך בכישלון של הילד. ישנם הורים שחשים אשמה או צורך להגן על הילד ומונעים ממנו מצבי כישלון למשל: עכשיו אתה תנצח במשחק אני מבטיח לא לנצח אותך אף פעם או אני אצייר לך פיל לא נורא שלא הצלחת אל תבכה. או להיפך מה אתה עושה עניין מה אתה בוכה זה רק משחק.

גיל שש עד תשע

עד עכשיו דיברנו על פחדים מגיל 0-6, חלק גדול מהפחדים קשורים להתפתחות הילד, מדובר בפחדים  אותם עוברים מרבית הילדים, אולם בגיל בוגר יותר הפחד מעלה שאלות נוספות, פעמים רבות כדאי לגשת לייעוץ ואבחון של איש מקצוע בכדי לעזור לילד להתגבר על פחדיו, וכן על מנת להיעזר בהדרכה לצורך גילויי אמפטיה והבנה כלפי הילד הסובל.

בשנים הראשונות בבית הספר היסודי אנו מבחינים בפחדים הקשורים לעולם הדמיון של הילד כמו: סרטי אימה, אלה עלולים להפחיד ילד עד למצב של חוסר שינה ופחד שמע הדמות מהסרט תחזור אליו בלילה ותפגע בו. ילדים אלה החווים תחושת אימה, חשים שהפחד שולט בחייהם. תופעה זו דורשת התערבות של  איש מקצוע.

מוכנות לכיתה א'

השלב בו הילדים עולים לכיתה א' מספר על הבשלה גופנית, מוטורית וקוגניטיבית של הילד לקראת למידה בבית הספר . אולם ההתרגשות סביב המעבר מגן לבית ספר, הקושי ללמוד ולחלוק עם עוד 35 ילדים כיתה אחת ומורה אחת עלולים לגרום לו לפחדים והתרגשות בו זמנית. לדמות המחנכת בגיל הרך השפעה מכריעה על אופן החוויה שיעבור הילד בראשית דרכו בבית הספר.

ילד שיפתח קשר חיובי עם המורה, יעבוד בשיתוף פעולה וימלא אחר דרישות בית הספר ימצא את עצמו ללא חרדות, והמוטיבציה שלו להצלחה וללמידה תגדל אולם ישנם ילדים שמתקשים לקבל את המעבר והשינוי משלב המשחק בגן לשלב הלמידה בעקבות קשיים מוטוריים, אי בשלות רגשית, חוסר אמון בדמות מבוגר ועוד. ילדים אלו יגלו פחדים ועצבות כבר בתחילת דרכם הלימודית.

במידה ומדובר בקשיים אובייקטיביים כמו לקות למידה, קשיים מוטוריים, רצוי לעבור אבחון פסיכו דידקטי כדי לאבחן את הקושי ובהתאם לפנות לטיפול הפרא- רפואי המתאים כמו מורה להוראה מתקנת, ריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת, נירולוג, התעמלות מתקנת או כל המלצה אחרת.

אם הקושי קשור בתחום הרגשי ובקשר עם ההורים רצוי לפנות למטפל בתחום הזה ולהיעזר בהדרכת הורים. שיתוף מלא עם בית הספר וקשר רציף עם המחנכת ויועצת בית הספר יכול לעזור להורים להבין את הקשיים של הילד בצורה טובה יותר.

פוביית בית הספר

ילדים אשר חוו בעבר חוויה לא נעימה בבית הספר עלולים לגלות התנגדות ללמידה. אלה יכולים לנבוע מיחס לא הוגן ותואם של אחד המורים, מאירוע כמו בריחת שתן בכיתה או כל אירוע מבייש אחר, קשר חברתי משפיל או דחייה חברתית גם הם בסיס לפובית בית הספר. לפעמים הדרך של הילד להצביע על מצוקה ממנה הוא סובל אינה קשורה לבית הספר אך היא באה לידי ביטוי בהתנהגות שלו בבית הספר וברצון שלו להגיע לשם. מקרים כמו הולדת אח, דאגה לבריאות אחד ההורים- אין ספק שיכולות להיות סיבות רבות, חשוב להקשיב למצוקת הילד ולנסות לאתר אותה. להקשבה ולהבנה יש ערך מיוחד בקשר בין הורים לילדים. (יגיל,2006)

הדרך בה ילדים מביעים את הקשיים נעשית בד"כ באמצעות התנהגות לא נורמטיבית הבאה לידי ביטוי במצבי התנגדות או תסמיני חרדה כמו כאבי בטן, שלשולים, חוסר תאבון, דופק מוגבר, רעידות, תחושת חנק ועוד. הורים נוטים תחילה לשלול מצב רפואי לא תקין ורק אז נעשית בדיקה בתחום הרגשי.

כישלון בלימודים

אחת התופעות השכיחות בבית הספר הוא היכולת של ילדים רבים להתמודד עם העומס הלימודי הקשור  בין היתר ליכולת הבנה, יכולת מוטורית-  ביצועית, יכולת קוגניטיבית תואמת גיל, תמיכה ואמונה של ההורים ועוד. כאשר קיים קושי בתפקוד סביב אחת המיומנויות יש צורך באיתור מוקדם של הקושי וכמובן תמיכה ועזרה של ההורים. כאשר ילד לא זוכה לתמיכת ההורים או לחילופין ההורים אינם מאמינים בקושי שלו וחשובים שהוא "עצלן" "עושה דווקא" ולא מאמינים לקשיים האובייקטיבים שלו הדבר פוגע בביטחון ובאמונה שלו בעצמו. הוא סופג הערות מהמורים ולעיתים מהתלמידים סביב היכולות שלו. במקרה כזה חשוב לאבחן את הילד ולאתר את הקשיים האובייקטיביים שלו במטרה לעזור לו בהמשך דרכו הלימודית והיא רבה וארוכה. אבחון וטיפול מוקדם מונע תסכולים רבים בהמשך הלמידה.

חרדות חברתיות

בקבוצת גיל השווים נוצרות קבוצות של ילדים, חלקן קבוצות של מנהיגים, יזמים, חלקן קבוצות של ילדים דחויים, ילדים עם קשיים, ילדים בעלי יכולת ספורטיבית ועוד- ילדים בגיל הזה מחפשים את קבוצת השייכות שלהם, זו נוטעת בהם כוחות להמשך פעילותם בבית הספר. אולם לעיתים לילדים אין כישורים חברתיים כיצד להשתייך לקבוצה, הם אינם יודעים כיצד לפנות לחבר, אינם יודעים לשמור קשר, מדובר בקושי שיכול להיות מולד אולם בעזרת אנשי מקצוע או הורים ומנחים ניתן ללמוד מיומנויות חברתיות. ילד שמרגיש חוסר שייכות התנהגותו יכולה לבוא לידי ביטוי בהתנהגות אלימה, בבריחה והימנעות, הוא הופך להיות ילד עצוב ובודד. ילד עם תחושות אשם שלא פעם צריך להסביר להוריו מדוע אין לו חברים ולרוב הוא בעצמו לא מבין את הקושי.

גרוע מכך הוא ילד שעובר חווית דחייה חברתית והופך לבודד בקרב בני גילו. לעיתים חוויה מסוג זה נרשמת ומשפיעה על הילד כל חייו.

חרדות חברתיות באות לידי ביטוי באמונה מלאה שמדברים מאחורי גבך, שצוחקים עליך, שלא אוהבים אותך מכל מיני סיבות שחלקן מופרכות. תופעה זו שכיחה מאוד אצל ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז עם או בלי היפראקטיביות. לרוב מדובר בקשיים מולדים שאין ביכולתם לשנות אותם ללא עזרה ותמיכה מבחוץ.

אין ספק שהקשר בין התפתחות תקינה טרם כניסתו של הילד לבית הספר מהווה גורם מכריעה ביכולת ההתמודדות שלו בבית הספר. כישורים חברתיים, עצמאות ויכולת ליצירת קשר הינם חלק ממרכיבים להם נזקק הילד כאשר הוא עומד בזכות עצמו לבדו מול קבוצת השווים. ילדים שהשיגו את הבסיס הרגשי, הקוגניטיבי והגופני עד השלב הזה יעברו לשלב הבא ביתר קלות.

לסיכום

למרות חלוקת הגילאים וניסיון למדר את תופעות הפחד על פי גיל, חלק מהפחדים מלווים את הילד גם בגיל מאוחר יותר. ההשפעה הגדולה והעיקרית בהתפתחות הילד היא הקשבת ההורה לצרכיו הראשונים של התינוק הקשורים בהזנה, שינה, ומגע ובהמשך הקשבה מילולית לקשייו ובקשותיו של הילד. חשוב שנזכור שלילדים שלנו חיישנים מיוחדים להרגיש ולחוש אותנו גם אם הם לא שותפים מלאים לשיחות המבוגרים. ילדים מרגישים מתח בין ההורים, מתח במשפחה המורחבת, חשים דאגות ופחדים של הורים, מתרגמים לעיתים בצורה מעוותת את הקשר בין ההורים, חשים כי כל מריבה קשורה לפרידה וגירושין. צעקות, מכות, השפלות כל אלה יש להם השפעה ישירה על התנהגות הילד. פחדים וחרדות לרוב באים לידי ביטוי בהתנהגות גופנית כמו בכי, השתוללות, רעד, כאבי בטן, כאבי ראש, דופק, בריחה ועוד רבות הן הדרכים בהן הילד מתריע על מצוקה כל שעלינו לעשות לעצור ולהקשיב.

התייחסות טיפולית להפרעות חרדה

בשנים האחרונות נמצא כי השילוב בין הטיפול ההתנהגותי לטיפול הקוגניטיבי יעיל ביותר להפרעת חרדה. מצד אחד חשוב לחשוף את הסובלים מחרדה לאותן חרדות וזאת בגישה ההתנהגותית אולם הסובלים מחרדה נוטים להפריז בהערכת מידת הסכנה על כן קיימת חשיבות לטיפול הקוגניטיבי שמטרתו להתייחס לחשיבה המוטעת של הילד או המבוגר.

הדרכת הורים והסבר פסיכו חינוכי הנם הכרחיים במצבים בהם אנו מאתרים הפרעת חרדה אצל ילדים. (טיאנו, ויצמן, הטב, אפטר 1997)

פחדים וחרדות בגיל ההתבגרות

חלק מהפחדים והחרדות ממשיכים גם בגיל ההתבגרות, אך ישנם פחדים וחרדות ייחודיים לגיל ההתבגרות.

פחדים סביב ההתפתחות הגופנית ההורמונאלית

בשלב זה- בנות עם חזה שטוח החוששות מחוסר נשיות ולהיפך בנות המקדימות להגיע להבשלה גופנית טרם גילן חוששות מתגובת החברה. גיל קבלת המחזור החודשי גם הוא מקור לפחדים, עד כמה לשתף את ההורים? מי עוד קיבלה מחזור? כיצד הסביבה הקרובה מתייחסת לכך האם באהבה או בהסתרה? פצעי בגרות כיצד לטפל בהם? מדובר בהתפתחות שאין עליה שליטה.

בנות רבות עסוקות בגופן ובמראה החיצוני שלהן בגיל הזה, הפחד מהשמנה  קיבל העצמה בעיקר אצל בנות בשנים האחרונות. תופעת הדיאטה והעיסוק המוגבר באוכל עלולה להוביל להתפתחות של הפרעת אכילה כמו אנורקסיה או בולמיה.  העיסוק באוכל, במראה, בדימוי הגוף בדימוי העצמי בצורה מוגברת מוביל להתפתחות הפרעה נפשית.

אצל בנים נבחין בשינויים ובפחדים עקב האטה בהתפתחות המינית סביב הגובה שלהם, שיעור יתר או העדר שערות, חוסר סימטריה בגודל האשכים, פחד שאברי המין שלהם לא יתפתחו כהלכה, בלוטות שומן באזור החזה.

הפחדים מקורם בעיקר בהתייחסות החברתית, מדובר בגיל שבו לקבוצת גיל השווים משמעות והשפעה מכריעה האחד על השני. כולם רוצים להרגיש שייכים והשוני גורם ליצירת פחדים שלעיתים בני הנוער מפחדים לדון בהם.

ההתפתות המינית מובילה את חלקם לשאלת הזהות המינית כאשר הם מגלים בתוכם רגשות לחבר או חברה בני אותו מין. ילדים אחדים בוחרים לבדוק ולהתנסות בחוויות מיניות עם בני מינם כדי לעזור לעצמם לפתור את שאלת הזהות המינית אולם תהליך זה יכול גם להסתיים בחוויה טראומתית.

פחד מכישלון בקשר עם בני המין השני

ההתבגרות המינית מובילה לתחושת מתח מיני בין בנים ובנות. העיסוק בבן המין השני מעלה שאלות של היחיד כלפי המראה שלו? הגוף שלו? לעיתים נגלה שבני נוער נמנעים מאירועים או ממקומות מסוימים כמו בריכה, ים, מסיבות מתוך בושה או רגשי נחיתות ביחס לגופם. הפחד מפני דחייה כה גדול כך שהם דוחים את עצמם מתוך החברה.

ישנם בני נוער שמעידים על עצמם כמי שאינם מעוניינים בקשרי אהבה אך לרוב נמצא שקיימת סיבה שמסתתרת מאחורי הבחירה שלהם כמו אהבה נכזבת, הורים גרושים וחוסר אמונה במערכות יחסים, פחד מדחייה וכו'.

פחד מדחייה חברתית

בני הנוער באשר הם עושים מאמץ עילאי להיות שייכים לקבוצת הגיל שלהם אולם קבוצה זו לעיתים חושפת בפניהם מצבים מבלבלים כמו האם לצרוך סמים ולהרגיש כמו כולם? האם לעשן? לשתות? ומה יקרה אם אני לא? האם עדין יאהבו אותי? האם אפשר להעריך אותי גם בלי התנהגויות חברתיות המצופות ממני?

בחינות הבגרות

בחינות הבגרות בישראל נערכות על פני 3 שנים, ישנם תלמידים שהלחץ הנפשי הסובב אותם כתוצאה מההתמודדות עם המבחן, תגובת ההורים או תחושת הערך העצמי מובילה אותם למצבי חרדה קשים.

פחד מהגיוס לצה"ל

בנים ובנות מגלים פחד באשר ליכולת ולרצון שלהם לשרת. חלקם אינם מעוניינים לשרת ביחידה קרבית מתוך פחד, אחרים מפחדים שלא להתקבל ליחידה מובחרת אותה הם בחרו, הפחד היכן יציבו אותי? איזה תפקידים ייעדו עבורי? האם העובדה שהייתי תלמיד לא טוב תצמצם לי את אפשרויות הבחירה? המפגש עם המוות בצבא כל אלה מעלים אצל המתבגר מתח רב וזאת במקביל לשנה בה הם אמורים לסיים את בחינות הבגרות שלהם.

מתי הפחד צריך להדאיג אותנו?

• כאשר הפחד אינו נורמטיבי כלומר ילדים לרוב אינם מפחדים מצלחת ובה אוכל – ילד שמגלה פחד לקראת הארוחה שלו רוצה לספר לנו משהו דרך ההתנהגות שלו. ילדים שאין להם מילים או הסבר לקושי שלהם מביעים אותו בהתנהגות וחשוב כמבוגרים שנשים לב לשינוי ההתנהגותי החוזר על עצמו ומפריע לתפקוד היומי של הילד.
• כאשר הילד וההורה לא יכולים לשלוט בפחד והפחד מנהל את החיים ומצמצם את התפקוד השוטף של הילד וההורה לדוגמא: פחד מיציאה מהבית, פחד להישאר בגן המלווה בבכי לאורך כל היום במשך כמה שבועות.
• הימנעות של הילד כדרך התמודדות עם הפחד: ילדים רבים מעדיפים להימנע ולא לפגוש זרים, לא ללכת לקולנוע, לא לשחק בחול וכו' ההימנעות משמרת את הבעיה ואת הפחד.

טיפול בפחד

הורים רבים חשים בושה, דחייה סביב נושא הפחד והחרדה וזו אחת הסיבות שהם נמנעים מקבלת עזרה. כיום 15%-20% ילדים ומבוגרים סובלים מחרדות כאלה ואחרות. ההימנעות והבושה משמרות את הבעיה. מדובר בבעיה מוכרת, זו אינה מחלה וגם לא שיגעון אלא הפרעה ותפיסה מוטעת שהחלה אצל ילדים או מבוגרים בפרק מסוים בחייהם. טיפול נכון ומותאם יכול ללמד כיצד ניתן להתמודד עם הפחד.

ביבליוגרפיה

אפטר, א,הטב, י. ויצמן, א. טיאנו, א. "פסיכיאטריה של הילד והמתבגר" דיונון, 1997.

יגיל, ד. איזה פחד, הוצאת "אור" 2006.

מאת: אורית ברעם פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית