חינוך ילדים

"ניסיתי לחנך את ילדי, בעזרת ספרים

ראיתי פנים חתומות ועיניים בוהות

ניסיתי לחנך את ילדי בעזרת מילים

לדאבוני, חלפו דרכו כאילו לא שמע.

זעקתי בייאוש

"כיצד ואיך אחנך את בני?"

אחז ילדי בידי

"בוא" אמר  "שחק איתי"

                                           מקור לא ידוע..              

 

למידה משמעותית במסגרת חינוכית רגשית בגיל הרך.

הכרות עם מאפייני הגיל, תיאוריות למידה, שלבי התפתחות וארגז כלים של רגישות  ואמפטיה  מבטיח  טיפול רגיש ואיכותי לגיל הרך.

הנחת יסוד:

כשהילד מרגיש בטוח פיסית ורגשית הוא פנוי ללמידה.

ילדים בונים ידע תוך צבירת התנסות.

 

אקלים רגשי –חינוכי  חיובי

אקלים רגשי – חינוכי חיובי מכבד את  אישיותו ומוכנותו (הבשלה פיסית וגם רגשית) של הילד בתכנון סדר יומו והעשייה החינוכית בה.

אקלים רגשי חינוכי חיובי מחייב דיאלוג שמושתת על טובת הילד ועל היות תהליך הצמיחה והלימוד  בנוי להצלחות והנאה הדדית. הילד שותף פעיל בבניית יכולותיו הפיסיים, רגשיים, שפתיים, שכליים כשהתפתחות בתחום אחד תורם להתפתחות בתחומים האחרים  בו זמנית. 

 

תוכנית חינוכית המותאמת למשתני הגיל, השלב ההתפתחותי והעניין , מבטיח מסגרת עבודה שבה יש מקום לחקרנות אישית, תגלתנות , משחק ותיווך מבלי לשכוח שילד צריך הכוונה, גבולות ומסגרת  חוקים ששומרת עליו.

סביבה ותוכנית יום שבה הילד יקבל מענה לצרכיו הבסיסיים  (שינה, אוכל, ניקיון, בריאות, בטחון ,מקום לתנועה או רגיעה, מגע , קשר, קשב,) ולצרכיו ההתפתחותיים –חינוכיים  תהיה סביבה מטפחת, המעודדת עצמאות ושיפור מיומנויות ויכולות.

גמישות והתאמה אישית בתוך המסגרת הוא תנאי לבניית מערכת יחסים  איכותית  במערכת.

המבוגרים בה יהיו קשובים  לשפתו המילולית והלא מילולית של הילד כדי לקבל מידע על היכולות שלו, הצרכים שלו, העדפותיו, קצבו  וסגנונו האישי בתוך מסגרת חינוכית .

המחנכים ייקחו  אחריות  לבניית סביבה פיסית ולתוכנית פעילויות  שמתאימה עצמה לצרכים המשתנים של הילדים ולקצב התפתחות וצמיחתם  כקבוצה  וכפרטים  בקבוצה.

במסגרת שתענה על ההגדרה של "חינוכי – רגשי  חיובי" נמצא  המטפל/מחנך  בעל  מודעות לבקרה תמידית שתבחן את השפעת הסביבה האנושית (המבוגרים והילדים בסביבת הילד) והפיסית (גירויים, אירועים ) על התנהלות הילד. זאת כדי לבדוק את תרומתם /השפעתם על להתנהגות הילד ולעשות תיקונים במידה ויש צורך .

 

גישה "תואמת התפתחות"

מזמינה את הילד לבנות ידע בדרך של גילוי , חקירה ומשחק.

מאפשרת לילד  להיות שותף לתהליך הלמידה מתוך אמונה שהילד רוצה   להתקדם ,ללמוד, מעוניין להתנסות, לחקור, לגלות ולהכיר את העולם.

גישה תואמת התפתחות מתנערת מהדעה שהילד הוא "לוח חלק" שמזינים אליו אינפורמציה .

רואה חשיבות גדולה לסביבה ואווירה שתומכת בתהליכי הצמיחה הייחודיים לילד.

 

סביבה מסורתית - גישות של בית-ספר

מחנכים, שרק לעיתים רחוקות כללו את הצורך של הילד למשחק, להתנסות אישית, לקצב אישי, ובמקום  זה לימדו באווירה ובסביבה  דידאקטית (שבה המורה הוא היוזם, שהילד  צריך לשנן, לענות תשובות ולהיבחן על "ידע", שאין מקום לדיאלוג ופיתוח חשיבה עצמאית )- הפגינו יותר לחץ ומתח. למורים הללו יש צורך במענה אחד שהוצג כ-"נכון או לא נכון ".

האינטראקציות שנוצרו הן של מדידה, תחרות, השגיות- וכל המשתמע מכך... בסביבה שכזו – הילדים הפכו תלויים יותר במבוגר ובאישורו. היו פחות מוכנים לקחת על עצמם אתגרים אקדמיים .

 

סביבה תואמת התפתחות

סביבה, בה הגירויים מגוונים, משתנים, ומתחדשים-בהתאמה לילד.  סביבה בה, מבוגרים מלווים  את הילד (ע"י תווך, הכוונה, הצבת גבולות ומתן בחירות ) בהתפתחותו השכלית, חברתית, פיסית ורגשית. הילד שותף לתהליך הצמיחה ומעורר את המבוגר להגיב בהתאמה (הילד יוזם, הילד מוביל תהליכים, הילד מגלה בעצמו ושותף לתהליך פתרון בעיות).

במסגרת זו, ההתפתחות היצירתית, השפתית, אוצר המילים, תפיסת הילדים את היכולת השכלית שלהם  גדלו וגברו- ואיתם תחושת שביעות הרצון ודמוי עצמי גבוה. יש להם יחס טוב יותר למטלות אקדמיות בהמשך.

כשהילד הוא לומד אקטיבי בסביבה המעודדת חקרנות ,הילד בונה ידע.

 

מכאן, שסביבה עשירה, המתווכת תוך כדי, תורמת לסביבה רגשית חיובית של הילדים, למוטיבציה ללמידה אופטימאלית. ריכוזים, שינון חומר, שעורים, דפי עבודה מיקוד הלמידה- משתלבים  טוב לילדים בוגרים יותר,ולמי שהיו לו התנסויות טובות וחשיפה לגירויים מוחשיים.