איתור מוקדם של קשיים מוטוריים על-ידי ההורים

ילדים בגיל צעיר מוגדרים כ"יצורים מוטוריים", המשתמשים בתנועות גופם לשם גילוי עצמם וסביבתם.

בשנים הראשונות שלאחר הלידה מתפתחות תנועות וכישורים פסיכומטריים, אשר מהווים את הבסיס

להתפתחות בתחום התפיסתי – מוטורי בעיקר, וכן ליכולות בתחום הקוגניטיבי, הרגשי והחברתי.

ההתפתחות בכל אחד מהתחומים הללו חלה ברצף שניתן לחזותו מראש, אך קצב ההתפתחות שונה מילד

לילד.

הבשלות בתחומים אלה חלה בסביבות גיל חמש עד שבע, אך ישנו אחוז מסוים של ילדים הסובלים

מחוסר בשלות מוטורית ובעיכוב ברכישת מיומנויות תפקודיות יומיומיות כגון: הליכה, ריצה, טיפוס

במדרגות, מיומנויות כדור, שריכת שרוכים, גזירה במספריים, אחיזת עיפרון, ציור ועוד. ממחקרים שבדקו

את תפוצת הילדים עם קשיים מוטוריים, נימצא כי מאוכלוסיית הילדים בגיל הגן וביה"ס היסודי הם ילדים

עם קשיים חמורים 8%-6%  בתחום הקואורדינאציה והמוטוריקה, וכ-12% עם קשיים מוטוריים בדרגה

קלה עד בינונית.

קיימים מספר מושגים לתיאור ילדים בעלי עיכוב התפתחותי מוטורי ו/או חוסר בשלות מוטורית, ביניהם-

"ילדים עם הפרעה התפתחותית בקואורדינאציה", "ילדים עם קושי בבקרה מוטורית ותפיסתית", "הילד

המסורבל" או "כבד תנועה". ילדים כבדי תנועה, הם אלה המגלים קשים בלמידה המוטורית ושמציגים

התנהגות מוטורית חסרת יעילות כשהם מנסים הוציא לפועל מטלות שבדרך כלל היינו מצפים שיבצעו

אותן בהצלחה בתנאים סבירים. הקשיים של ילדים עם בעיות מוטוריות פוגמים בתפקודים יומיומיים

ובהישגים לימודיים במסגרת הגן ו/או בית הספר.

מאפיינים נלווים לבעיות מוטוריות

מממצאי מחקרים עולה כי ילדים הסובלים מבעיות בתחום המוטורי מאופיינים במאפיינים נלווים כגון: כושר

גופני ירוד. הימנעות מפעילות גופנית או מהשתתפות בחוגי ספורט.

• רתיעה תחושתית למגע.
• חשש מטיפוס ומגבהים.
• תנועה לא איכותית, קשיי קואורדינאציה, וקשיים בשיווי המשקל.
• קשיים בתכנון התנועה – מה שדורש מהילדים השקעת קשב רב בתהליך הביצוע.
• קשיי קשב וריכוז עם או בלי היפראקטיביות.
• קשיים בהתפתחות יד דומיננטית.
• קשיים בציור, בכתיבה, באכילה מאורגנת, בהיגוי ובשטף הדיבור.
• היות והתפקוד המסורבל רצוף כישלונות וקיים פער השוואתי לבני גילו, הדימוי העצמי של  הילד, נמוך ויתכנו בעיות רגשיות ו/או התנהגות כתוצר לוואי של מקור הסרבול.
• כיום, ישנה הסכמה בין חוקרים, לגבי ילדים בגיל טרום ביה"ס ולגבי ילדים המעוכבים  בהתפתחות בכיתות הנמוכות, כי קיימים יחסי גומלין בין התפקודים המוטוריים והקוגניטיביים.

חשיבות האיתור המוקדם והטיפול המוקדם בילדים עם הפרעה בקואורדינציה

חשוב מאוד לאתר מוקדם ככל האפשר ילדים עם הפרעה בקואורדינציה, לאבחן ולטפל בעזרת איש

מקצוע בתחום. טיפול מוקדם עשוי למנוע התפתחות חריגה בתחום הרגשי, התפיסתי והתנועתי.

ילדים עם סרבול מוטורי, מציגים לעיתים קרובות התנהגות מופנמת יותר ומעריכים עצמם כפחות מסוגלים

מבחינה גופנית וחברתית מאשר ילדים ללא קשיים מוטוריים. הקשיים המוטוריים עלולים לגרום להימנעות

מביצוע של מטלות תנועתיות ו/או לימודיות.

ממחקרים שנעשו בארץ ובחו"ל נמצא כי תוכניות התערבות בתחום המוטורי – במיוחד בתדירות יומיומית-

מביאה לשיפור בתפקוד הקוגנטיבי, ביכולת הריכוז של הילד בגן וכמובן חל שיפור ניכר בתחום המוטורי.

יחד עם זאת, תוספת פעילות חושית ותנועתית הנעשית באופן מובנה, עוזרת לגוף להיות מאורגן יותר

ומשפיעה באופן ישיר על תפקודו של הילד בביצוע מיומנויות, משימות למידה ומשחק.

סממנים מסייעים לאיתור מוקדם של קשיים מוטוריים

ילדים עם קשיים מוטוריים, לא אחת מאופיינים במאפיינים המפורטים להלן. יש לציין כי לא כל ילד עם

בעיות מוטוריות מאופיין בכל המאפיינים הרשומים להלן. כמו כן, אצל ילדים שונים נימצא שילוב שונה של

מאפיינים מהרשימה:

• אינו מתואם בתנועותיו.
• קיימת אצלו נטייה להפיל חפצים ולהיתקל באנשים ובחפצים.
• מתקשה במיומנויות הפשוטות יחסית לבני גילו כמו שריכת שרוכים, כתיבה, ציור וכפתור.
• מתקשה בתפיסת כדור או בחבטה במחבט.
• תגובותיו המוטוריות אינן בהתאם לדרישות המקום אליו הוא ניקלע.
• מגלה קושי ניכר בלמידת מיומנויות מוטוריות.
• בד"כ תנועותיו אינן "יעילות" בשעה שמשחק עם ילדים בני גילו.
• האחרון שניבחר למשחקי קבוצה.
• בד"כ נמנע מפעילות גופנית ומעדיף לשחק עם ילדים צעירים.
• קיים אצלו פחד לא טבעי מפני נפילה או מפני גובה.
• אינו אוהב מצב שבו הראש למטה, כמו עמידת ראש.
• נמנע מקפיצה ממקום גבוה למקום נמוך.
• קיימת האטה בתנועות יוצאות דופן כגון סיבוב.
• מרגיש אובדן שיווי משקל כאשר מסתובב במהירות.
• מהסס בבואו לבצע משימות מוטוריות חדשות, ולפעמים ימנעו מביצוען לגמרי.
• נמנע או נירתע מלשחק בגני שעשועים בנדנדות, מגלשות, סולמות.
• יציבה רפויה עקב מתח שרירי נמוך.
• תזזיתיות גופנית או חוסר קשב גופני.
• קשיים בויסות תחושתי: רגישות יתר או תת-רגישות לקולות, לאור, למגע, לתנועה.
• קשיי היגוי ושפה (שיום, שליפה).

תרומת ההורים להתפתחות תקינה של ילד עם קשיים מוטוריים

קיימת האפשרות כי ילדים המציגים קושי בביצוע מיומנויות מוטוריות, לא ישתתפו בפעילויות בהן דרושות

המיומנויות או הכישורים המוטוריים. עובדה זו תגרע מביצועיהם שכן כישורים מוטוריים אינם נובעים רק

מההתפתחות והבשלות של הילד אלא הם גם פרי גרייה ותרגול. התרגול הגופני אינו ספונטאני והוא דורש

הכוונה וטיפוח של  הסביבה הקרובה לילד- המשפחה וההורים בפרט, המהווים מקור חיוני להתפתחות

התקינה של הילד.

יש לזכור כי ההורים מהווים תחליף לאיש המקצוע שאמור לקדם את הילד בתחום המוטורי. ההורים

אמורים לדאוג להמשך התרגול שנידרש  במקביל להתערבות של איש המקצוע. המשך התרגול על-ידי

ההורים אמור להיעשות תוך קבלת הדרכה מאיש המקצוע המתמחה בתחום המוטורי, בדרך של משחק

והנאה.

מודעות והתערבות ההורים תאפשר את צמצום הפערים בתחומי ההתפתחות השונים ותימנע קשיים על

רקע רגשי וחברתי העלולים להתלוות לקשיים המוטוריים.

מאת: ד"ר אורלי יזדי-עוגב מתמחה בחינוך גופני לבעלי צרכים מיוחדים