במשך שנים רבות, דופמין, מוליך עצבי, חומר כימי במוח המשדר הודעה מתא מוח אחד לתא מוח אחר, נחשב כאשם העיקרי בהתפתחות הפרעות קשב וריכוז. הדופמין חיוני לתפקוד המוח היות והוא אחראי להתנהגות גמול מוטיבציה.
שפע מחקרים הראו שתגמולים מגבירים את רמת הדופמין במוח, וכי זה מה שמגביר את המוטיבציה לקבל תמורה. תרופות רבות, כולל ריטלין, מגבירות את השפעות הדופמין. מעט מדי דופמין פירושו יותר התנהגות מסוכנת בה המוח מבקש באופן קבוע שיטות להגביר את רמות הדופמין שלו.חוקרים מהמעבדה הלאומית בברוקהייבן פרסמו מחקר בכתב העת PLoS ONE, שבחן את רמות הדופמין בקרב חולי הפרעות קשב וריכוז, שמעולם לא נטלו ממריצים. הם סקרו את צפיפות נשא הדופמין, מוליכים המסננים דופמין הרחק מהקולטנים במוח, וקבעו את צפיפותם באמצעות בדיקות אבחון של סריקות מוחיות.
צריכת תרופות להפרעות קשב וריכוז עשויות לשנות את כימיית המוח
סריקות ראשוניות לא מצאו הבדלים בין קבוצת המשתתפים הקטנה, שכללה 18 מבוגרים שסבלו מהפרעות קשב וריכוז, אך מעולם לא טופלו בתרופות. בשלב הבא של המחקר, קבוצה זו טופלה בריטלין.
לאחר שנה, החוקרים גילו כי צפיפות מוליכי הדופמין גדלה ב-24%. ממצאי מחקר זה אישרו למעשה את מה שהורים רבים לילדים שאובחנו עם הפרעות קשב וריכוז, גילו במהלך השימוש של ילדיהם בתרופות: צריכת תרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז עשויות לשנות את כימיית המוח, וההשפעות מופחתות לאורך הזמן.
על מנת לקבל את ההשפעה הרצויה, רופא הילדים או איש מקצוע בריאות אחר המטפל בילד, יקבע את הגדלת מינוני התרופה, כדי למנוע את הסובלנות לה, ולהגביר את יעילותה.
יותר שאלות מתשובות התעוררו עקב מחקר זה:
התרופות נלקחות בדרך כלל במשך שנים רבות – החוקרים אינם בטוחים אם התפקוד המוחי של הילדים ישוב למצב המקורי, לאחר הפסקת השימוש בתרופות.
רמות גבוהות של דופמין אינן יעילות – מחקרים אחרים הראו שרמות גבוהות של מוליכי דופמין במוח עשויות לשמש כסמן להפרעת קשב וריכוז, כפי שנמצא בבדיקות סריקה ל-ADHD. המחקר הנוכחי מראה כי שימוש ארוך טווח בתרופות ממריצות כגון ריטלין, עלול דווקא לגרום לרמות גבוהות אלו, כך שהעלאת הרמות אינה סמן ביולוגי טוב.
ההשפעות ארוכות הטווח מוטלות בספק – האם אדם הסובל מהפרעות אלו יזדקק להשתמש בתרופות לטווח הארוך, למרות הסיכון ולמרות שההשפעות מופחתות לאורך הזמן?
החוקרים מסבירים שמטרת מחקר זה הייתה רק להוכיח שרמות מוגברות של מוליכי דופמין אינן יכולות לשמש סמן ביולוגי. יש לזכור שלמרות שטיפול תרופתי יכול לשלוט בחלק מתסמיני הפרעות קשב וריכוז – טיפול תרופתי בלבד אינו מקנה כל כישורים או משנה התנהגות. פיתוח מלא של כלים שיסייעו לילדים בכל הנוגע למיומנויות והתנהגות, ושילוב הטיפולים התרופתיים עם טיפולים אלטרנטיביים, הם השיטות הבטוחות להשגת שינויים חיוביים שיימשכו לכל החיים.
קיים צורך במחקרים נוספים
קיימים מספר מחקרים שנערכו על ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז, שנמשכו לפרקי זמן ארוכים יותר, גם בבגרותם, אך הילדים במחקרים אלו אינם מטופלים באופן שיטתי מבוקר מדעית, ולכן התוצאות אינן סופיות.
לא קיימת שיטה לדעת איזה סוג טיפול מקבלים ילדים אלו, וכמה מהם באמת משתפרים עם התרופות. בנוסף, חלק מהילדים נגמלים מהתסמינים כשהם מגיעים לגיל ההתבגרות. הילדים שממשיכים עם התרופות לטווח הארוך עשויים להיות אלו שסבלו מתסמיני הפרעות קשב וריכוז חמורות ביותר מלכתחילה, ולכן התוצאות אינן חד משמעיות.