מה גורם לפרכוסי ינקות

פרכוסי ינקות מתחילים במהלך השנה הראשונה לחיים, לרוב החל מגיל שלושה חודשים עד שמונה חודשים. הפרכוסים מתרחשים מספר פעמים ברציפות, במצב הנקרא מקבץ, והתינוק עשוי לחוות מספר מקבצים ביום.

תינוקות עם מצב זה חווים אף דפוס EEG מאפיין בין ההתקפים ובמהלכם. במקרים רבים, תינוקות עם פרכוסי ינקות סובלים מבעיות נוירולוגיות או התפתחותיות קיימות, או מפרכוסים בחלק הראשון של הצגת מצב בסיסי.

הגורמים לפרכוסי ינקות

כשמונים אחוזים מהמקרים הם סימפטומטיים. מעל מאתיים הפרעות משויכות למצב זה, כולל:

  • מומים במוח.
  • טרשת גבשושית.
  • מצב מטבולי.
  • גידולים במוח, לעיתים רחוקות.
  • מומים גנטיים, כגון תסמונת דאון.

גורמים נוספים כוללים פגיעה מוחית בשל מגוון סיבות, כולל זיהומי מוח, כגון דלקת קרום המוח כפרומוטר של CMV, וטוקסופלסמוזיס טרם הלידה או בחודשים הראשונים לחיים; חוסר חמצן בלידה, שבץ קודם או קרישי דם, או טראומה מוחית.

עשרים אחוזים ממקרי פרכוסי ינקות נובעים מקריפטוגנים

יתכן שתינוקות אלו התפתחו מאוחר לפני שסבלו מהפרכוסים, אך לא קיימים גורמים ידועים לגרימת ההתקפים, וסריקות הדמיה אינן מגלות סימנים לבעיות.

מספר חוקרים מאמינים שפחות מעשרה אחוזים מהתינוקות סובלים ממצב הנקרא פרכוסי ינקות אידיופתיים. תינוקות אלו הם בעלי מנת משכל נורמאלית, ללא הפרעות התנהגות, התפתחות תקינה טרם תחילת ההתקפים, ולא נגרמות בעיות לטווח הארוך כתוצאה מההתקפים.

פרכוסי ינקות וגנטיקה

קיים מעט מידע על הגנטיקה של פרכוסי ינקות. מחקרים גדולים שנערכו הראו שבין שבעה ל-17% מהתינוקות הסובלים מהפרכוסים הם בעלי היסטוריה משפחתית של אפילפסיה או פרכוסי חום.

מספר משפחות, כשלושה עד שישה אחוזים מהמקרים, הן בעלות היסטוריה של פרכוסי ינקות, ולחלק מהסיבות הגורמות להתקפים הן בסיס גנטי. מחקר אחד מצא כי היסטוריה משפחתית של אפילפסיה נפוצה יותר בפרכוסים קריפטוגנים מאשר פרכוסים סימפטומטיים.

פרכוסי ינקות: בין גילאי שלושה עד שמונה חודשים

הדפוס הקלאסי של הפרכוסים כולל הנעת ראש קלה, אשר הופכת להיות מהירה יותר לאורך הזמן. בסופו של דבר, התינוק מתחיל להתכופף, להתנועע בחוזקה ולעוות את פניו וגופו.

פרכוסים מכופפים הם הנפוצים ביותר – צוואר התינוק, זרועותיו ורגליו נמתחות לעבר חזהו, והוא מתכופף אל המותניים.

פרכוסים מתפשטים הם פחות נפוצים – צוואר התינוק, זרועותיו ורגליו משתרעות.

פרכוסים מעורבים – במהלכם זרועות התינוק, גופו ורגליו משתרעים, כתסמין נפוץ ביותר.

מאפייני פרכוסי ינקות

פרכוסי ינקות הם בדרך כלל סימטריים, למרות שהם עשויים להיות חזקים על צד אחד במקרים מסוימים, ועוצמתם משתנה מתינוק לתינוק ומפרכוס לפרכוס. חלק מהתינוקות חווים פרכוסים עדינים ביותר הכרוכים בסיבוב קטן של העיניים לצד אחד או משיכת הכתפיים.

ברוב המקרים, הפרכוסים מתרחשים במקבצים, וחוזרים מדי חמש עד שלושים שניות, לעיתים עשר עד ארבעים פעמים במקבץ אחד, הנמשך שתיים עד שלוש דקות, ולעיתים יותר. הפרכוסים פחות אינטנסיביים ורחוקים יותר זה מזה בהשוואה למקבץ מתקדם.

תינוק עלול לחוות מספר מקבצי פרכוסים ליום – ההתקפים מופיעים לעיתים נדירות מתוך שינה, ולעיתים קרובות רק לאחר שהוא מתעורר. הוא יכול להיות שקט לפני ובמהלך ההתקפים, או שהוא יבכה או אף יצחק ביניהם. לאחר מקבץ פרכוסים, הוא עשוי להיות עייף או ערני יותר.

אבחון לאיתור דפוס EEG אופייני – הרופא קובע אם הילד סובל מפרכוסים באמצעות התבוננות על סוג ההתקפים ותבנית ה-EEG ביניהם, המתבטא במצגת אקראית, מתח גבוה, וגלים איטיים וחדים כמעט רציפים. גם דפוסים אחרים עלולים להתרחש, ועד כה לא זוהה קשר בין דפוס EEG לבין הגורם הבסיסי לפרכוסי ינקות.

שתי התרופות הנפוצות הטובות ביותר לעצירת הפרכוסים

אחת נקראת סאבריל והשנייה נקראת הורמון אדרנוקוטיקוטרופי (ACTH). במקרים מסוימים, הרופא ישתמש אף בתרופות אחרות לשליטה בהתקפים. התרופה סאבריל ניתנת דרך הפה, והוכחה כיעילה לשליטה בפרכוסי ינקות, במיוחד בקרב תינוקות עם טרשת.

הורמון אדרנוקוטיקוטרופי הוא תרופת סטרואידים המוזרקת לשריר. תרופה זו שולטת בפרכוסים במקרים רבים, אך עשויה להיות כרוכה בתופעות לוואי משמעותיות. רופאים רבים מתחילים את הטיפול עם סאבריל, ועוברים לטיפול ההורמון אם התרופה הראשונה אינה עוצרת את הפרכוסים.

מחקרים להוכחת הצלחת הטיפול טיפול התרופתי

התינוק מגיב בדרך כלל לתרופות בתוך שבועיים מתחילת הטיפול. אם פרכוסי ינקות נגרמים כתוצאה מהפרעה מוחית ממוקדת כגון גידול או ציסטה, הרופא עשוי להחליט לבצע ניתוח להסרת גידולים חריגים.

למרות שלא נערכו מחקרים רבים בנושא האופן בו הפרכוסים בקרב תינוקות רבים נעלמים לאחר הניתוח, זה קורה במקרים מסוימים. חוקרים רבים מאמינים שטיפול מוקדם משפר את התסמינים.

קראו עוד:

פיזיותרפיה