מהי דיספרקסיה ורבלית?

דיספרקציה ורבליתבשביל רובנו, דיבור הוא פעולה טבעית ופשוטה, שאין צורך לחשוב עליה. למעשה, כדי להפיק שפה נדרש שילוב בין מספר רב של פעולות מדוייקות.

על מנת להפיק כל צליל וצליל, הפה צריך להתארגן במנח מסויים, הלשון זזה למקום מסויים בתוך הפה, הלסת מתארגנת, השפתיים נפתחות או נסגרות.

הסרעפת צריכה להתאים עצמה לצליל ולשטף הדיבור, והנשימה צריכה להיות מותאמת. מיתרי הקול נמתחים או נרפים, מותאמים בטון ובעוצמה. כל התהליכים הללו קורים מאות פעמים, במהירות וללא חשיבה כשאנחנו אומרים משפט פשוט.

אצל ילדים שסובלים מדיספרקסיה ורבלית, ישנה פגיעה ביכולת לתאם ולתכנן את כל הפעולות הללו, וכך נפגעת היכולת שלהם להפיק שפה באופן נורמאלי.

סימפטומים לדיספרקסיה ורבלית

דיספרקסיה ורבלית מתבטאת בליקויים שונים בהיגוי ובשפה המדוברת. טווח הליקויים הוא רחב. כאשר מדובר בדיספרקסיה ורבלית קלה, יכולים להתבטא לקויים פשוטים בהיגוי.

במצבים קשים ביותר, הדיבור הופך להיות כמעט בלתי אפשרי או בלתי מובן בעליל. נפרט להלן את הליקויים הנפוצים:

1. ליקוי פשוט בהיגוי: לעיתים הקושי הוא בהפקה של עיצור, תנועה או הברה מסויימת, ואז הילד נוטה לדלג עליה, או להחליף אותה באחרת באופן קונסיסטנטי. כך למשל ילד עשוי להגיד "תרנ-אול" במקום "תרנגול", או "טוטוריטו" במקום "קוקוריקו". העיצורים הבעייתיים הנפוצים הם האותיות השורקות (ש', ז',ס', צ'), ועיצורים כמו ק', ו-ג'.

2. סיכול הברות: זהו ליקוי מורכב יותר שהופך את השפה למובנת פחות. זהו מצב בו מיקום ההברות בתוך המילה מתחלף ומתבלבל, עד שהמילה הנאמרת יכולה להישמע אחרת לגמרי מהמילה אותה רצה הילד לומר.

3. השמטת עיצור אחרון במילה: לעיתים הילד נשמע כאילו הוא לא מסיים את המילים, משום שבאופן קבוע הוא משמיט את העיצור האחרון במילה, גם אם מדובר בעיצור שהוא מסוגל לבטא כשהוא נמצא במקום אחר במילה.

4. קשיים מוטוריים שקשורים באיברי הדיבור (פה, לשון וכו') עשויים לגרום לקשיים נוספים כמו בליעה, שתייה ואכילה, כיבוי נר וכד').

אבחון של דיספרקסיה ורבלית

המקור של הדיספרקסיה הורבלית הוא מוטורי ומולד. הליקוי נובע מליקוי בתחושה של איברי הדיבור, מבעיות באיכות השמיעה או בזיכרון השמיעתי, ומליקוי בתיאום בין המערכות השונות.

מכיוון שהליקוי הוא מוטורי, גם האבחון צריך להיות מתוך התחום הזה.

כאשר ילד מתקשה לרכוש שפה, בעיקר אם יש קושי גם בפעילויות אחרות הקשורות בפה, כאשר דיבורו נשאר לקוי ולא ברור והוא מתקשה לבטא את עצמו, יש מקום לפנות לאיש מקצוע (רופא ילדים, קלינאית תקשורת ונוירולוג) על מנת לאבחן אם מדובר בדיספרקסיה ורבלית.

השפעת הדיספרקסיה ורבלית בהווה ובעתיד

דיספרקסיה ורבלית יכולה להשפיע מאוד על יכולתו של הילד להשתלב בחברה, לפתח את הדימוי העצמי שלו, ולהצליח לבטא את עצמו בצורה טובה. לכן חשוב מאוד להתחיל טיפול בשלב מוקדם כלל האפשר, ולהוות לילד מערכת תומכת ומטפחת.

רב הילדים, בטיפול מתאים, לא מתגברים על הדיספרקסיה הורבלית, אך יודעים להתמודד עימה ולשפר את יכולותיהם המילוליות, כך שבגיל מבוגר יותר השפעתה הולכת ומצטמצמת.

טיפול בדיספרקסיה ורבלית

בעזרת טיפול מקיף ונכון, ילדים עם דיספרקסיה ורבלית יכולים להגיע לרמת דיבור טובה ויכולת תקשורת מספקת. הטיפול נעשה באמצעות ריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת. הילד מתאמן על הפעלת השרירים והאיברים בצורות מסויימות (נשיפה, הזזת הלשון, תרגול של עיצורים ועוד). לאחר מכן הוא מתרגל מילים ומשפטים בהם הוא מתקשה.

חשוב להתייחס גם לפן הרגשי המלווה הפרעה זו. קושי בדיבור ובתקשורת עשוי לגרום לילדים לבידוד חברתי, כמו גם לתחושות של בושה, חוסר בטחון וירידה בערך העצמי.

פעמים רבות טיפול פסיכולוגי, ואפילו טיפול שמערב את ההורים, יכול לעזור לילד בהתמודדות הרגשית והחברתית שלו עם הליקוי.