גמילת ילדים ממציצת אצבע או מוצץ

להיגמל ממוצץ? זה אפשרי!הורים לילד בן שלוש שעדיין מתעקש לא לוותר על המוצץ שלו, או שהוא מוצץ את אגודלו, צריכים להתחיל לחשוב על שיטות גמילה.

מומחים בפסיכולוגיה, ברפואת ילדים וברפואת שיניים לילדים מסבירים שקיימים צעדים בהם הורים יכולים לנקוט על מנת לסייע לילדיהם להיגמל.

רגיעה באמצעות מציצת אצבע או מוצץ

מציצה היא הרגל טבעי ביותר לתינוקות. הם משתמשים באגודליהם או במוצצים כחלק משגרת יומם למציאת נחמה המרגיעה אותם. בחודשים הראשונים לחייהם, תינוק עשוי להתחיל למצוץ אצבע או שהוא זקוק למוצץ שלו כשיטה להירדם, להירגע או פשוט להרגיש טוב.

בשלב זה, מציצת האצבע או המוצץ נחשבת כמזיקה במונחי התפתחות צמיחת הדיבור של הילד. אך הורים רבים עדיין אינם יודעים כמה זמן צריך להניח לילד להמשיך בהרגל, והאם הוא עדיין נחשב לטבעי כשהילד מוכן לגן.

ילדים שאינם מוכנים להפסיק למצוץ אצבע או מוצץ

בטווח הגילאים שבין שנתיים לארבע, הילד מתחיל לפתח מיומנויות התמודדות אחרות מעבר למציצת אצבע או מוצץ, כגון התפתחות השפה. מיומנויות התמודדות אלו מחליפות את הצורך שלו למצוץ אצבע או מוצץ. אך חלק מהילדים אינם נגמלים מההרגל, מה שעלול להוביל לבעיות התפתחותיות פיזיות ומנטאליות.

בעבר נהוג היה לחשוב שכל עוד ילד אינו חדל למצוץ, ההשפעה תהיה בעיקר על התפתחות שיניו, ותגרום לבעיות מינימאליות של פה ולסת. כיום מראים מחקרים כי מציצת אצבע או מוצץ עשויה להשפיע אף מבחינת עמידה בשלבי ההתפתחות התקינים של הילד. החוכמה היא לעבוד עם הילד כדי להפחית את תלותו בפעולת המציצה לפני שההרגל יהפוך לקבוע.

ריסון הרגל המציצה

כשהילד מגיע לגיל הרך, הוא עשוי להתפתות להניח את אגודלו בפיו כשהוא מתחיל לינוק, או שהוא בוכה בכל פעם שאין לו מוצץ. אך להורים מומלץ להתנגד לדחף להניח לילד לפתח הרגלים אלו ולהשתמש בשיטות שונות.

מבוגרים נוטים שלא להבין את החרדה המלווה את התבגרות הילד, ומציצת אגודל או שימוש במוצץ היא פעילות מרגיעה המסייעת להפחתת החרדה שלהם. אז אם הילד מתקרב לגיל הרך ועדיין מוצץ, יש להתמודד עם המצב בצורה נכונה:

הגבלת זמני המציצה. יש לנסות להגביל את הזמנים בהם הילד מוצץ את אגודלו או משתמש במוצץ, לחדר השינה או לבית, ולא בפומבי, ולהסביר לו כי מדובר בפעילות המיועדת למיטה או במהלך השינה.

לא להתעמת הילד. אין להגיד לילד "אתה לא יכול להשתמש יותר במוצץ", אלא לשבח אותו כשהוא מצליח לוותר על ההרגל מדי פעם.

לדבר עם הילד על הרגל המציצה. יש לסייע לילד להבין שכשהוא מוכן להפסיק, ההורים יהיו שם כדי לסייע לו. בסופו של דבר, הוא יפסיק בקצב שלו.

תרגול מודעות עצמית עם הילד. כשהילד מוצץ אצבע או אגודל, ניתן לשאול אותו "האם אתה יודע שאתה מוצץ כעת את האצבע?" אם הוא אינו מודע לכך, יש לסייע לו להכיר בכך, ולמצוא שיטה אחרת להרגיעו, אם הוא זקוק לכך, כגון אחיזת שמיכה אהובה או בובת פרווה.

אין להשתמש בטעמים רעים המשווקים להפסקת מציצת אצבע ומוצץ. זה פשוט אכזרי ולא הוגן כלפי הילד.

מציאת שיטות יצירתיות המסייעות לילד להבין. ניתן לשאול את הילד "האם אתה חושב שבוב הבנאי מוצץ אצבע?" הילד יתחיל לחשוב על העניין, ולעבד את תהליך הגמילה.

יש לזכור שהילד יגדל ויפסיק למצוץ אצבע או מוצץ כשהוא יהיה מוכן. בעוד שהורים עשויים שלא לאהוב הרגל זה, מומלץ ביותר להניח לילד להיגמל בעצמו, שכן בסופו של דבר הוא יוותר על כך.