איתור מוקדם של בעיות התפתחות על ידי ההורים

איתור בעיות על ידי הוריםכאשר ילד נולד, והוא בריא ומתוק, ההורים נושמים לרווחה, עם תום המחשבות והחששות שעלולים לצוץ בזמן ההריון. מהר מאוד מגלים, שהדאגה והחששות ממשיכים ללוות אותנו, ההורים, עוד זמן רב.

התינוק גדל ומתפתח, עליו לרכוש יכולות וכישורים רבים. הספרים והרופאים נותנים טווח זמנים להתפתחות, והורים רבים עסוקים בשאלות לגבי קצב ההתפתחות של ילדם.

לעיתים קרובות, חששותיהם של ההורים גורמים לבהלה שאינה במקומה. עיכוב קטן שגורם לחרדה ולפנייה לטיפול, ואחריו הרגעה של איש המקצוע (במקרה הטוב), שאין מקום לדאגה, ונדרשת רק עוד מעט סבלנות.

אך ישנו גם המצב ההפוך, כאשר באמת ישנה בעיה. בגיל הרך, חשיבות הגילוי המוקדם היא קריטית. ככל שההתערבות המקצועית בבעיות התפתחותיות נעשית בשלב מוקדם יותר, כך הסיכוי להשלמת הפערים ולרכישת המיומנויות הנדרשות בצורה מיטבית עולה.

האנשים הקרובים ביותר לילד, אלה שרואים אותו הכי הרבה, ושיש להם הכי הרבה סיכוי להבחין בבעיה התפתחותית של הילד, הם הוריו.

למה ההורים צריכים לשים לב?

כדאי אולי להתחיל באמירה כללית – ההורים צריכים לשים לב להכל, כל הזמן, אך לייחס חשיבות משמעותית רק לחריגות משמעותיות.

אם הילד מפספס במספר שבועות בודדים את רכישת המיומנות "כפי שכתוב בספר", עדיין אין מקום לבהלה. אם הילד מתקשה בפעולה ספציפית ביותר, גם כן אין מקום לחשש בדרך כלל.

ההורים צריכים לפנות להתייעצות מקצועית כאשר הילד מאחר באופן משמעותי ברכישה של יכולת משמעותית, או כאשר הילד מפגין בעיות במספר פעולות או תחומים.

ניתן לשים את האצבע על מספר מיומנויות שצריכות להדליק נורה אדומה אצל ההורים ולהפנותם להתייעצות:

1. העדר תגובה לרעשים: מגיל חודש בערך הילד אמור להגיב בתנועה או בהלה לרעש חזק. העדר תגובה מחייב בדיקת שמיעה.

2. אי יצירת קשר עין או העדר חיוך: חיוך מופיע בדרך כלל בגיל חודש. אם בגיל 5 חודשים התינוק אינו מחייך או יוצר קשר עין קצר, צריך לפנות לבדיקה.

3. העדר מלמול: בגיל מספר חודשים ילדים מתחילים למלמל. אם עד גיל שנה וחצי הילד שקט ואינו ממלמל כלל, יש להיבדק. בהקשר זה יש לציין שישנם ילדים שמתחילים לדבר בגיל מאוחר (עד גיל 3), אך אם ניכר שהם מבינים דיבור, ומנסים להביע את עצמם בדרך אחרת לא מילולית, אין מקום לדאגה בדרך כלל.

4. קשיים באכילה של מזון מוצק בגיל שנה.

5. עיכוב במוטוריקה גסה (לא יושבים, עומדים וזוחלים) בגיל שנה.

6. לא רץ, קופץ, רוכב, מתקשה לנוע או נתקע בקירות בגיל שלוש.

7. חוסר יכולת להתרכז בפעילות או להקשיב לסיפור בגיל 5.

8. ילדים שמתעייפים מאוד לאחר מספר דקות.

9. התפרצויות זעם קשות לאורך תקופה של מספר חודשים.

מה עושים כשחושדים בבעיה התפתחותית?

גם כשלא בטוחים, אם יש חשד לבעיה, הכי פשוט לפנות להתייעצות. כדאי קודם כל להתייעץ עם הגננת או המורה של הילד. המחנכות מכירות את הילדים, מכירות את התנהגותם ואת ההתפתחות הנורמאלית, ויכולות לתת חוות דעת לגבי הילד.

השלב הבא הוא פנייה לרופא ילדים, שיכול להבחין האם קיימת בעיה ממשית שיש צורך לטפל בה, או שצריך לתת לזמן לעשות את שלו. רופא הילדים יפנה את ההורים במידת הצורך (או במידה ויש ספק, לאיש המקצוע המתאים – קלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק, פסיכולוג וכד').

מתי כדאי לחכות?

לא כדאי להיות לחוצים. רב הילדים מתפתחים באופן תקין, גם אם הם מאחרים מעט. לא כדאי לקחת את הילד לבדיקות תכופות על כל שטות. כדאי להתייעץ, לחכות אם צריך, ולהמשיך לעקוב אחר ההתפתחות.

קראו עוד:

שיטות ללמד את הילדים לאכול טוב יותר